בבואו לבאר מדוע קראו הנביאים לספר בראשית ספר הישר, שחז"ל קשרו זאת בכינוי ,ישרים" שהוענק לאבות "...וזה היה שבח האבות שנקרא ישרים היינו שהתנהגו עם אומות העולם, אפילו עובדי אלילים מכוערים מכל מקום היו עמם באהבה וחשו לטובתם...".הנהגת הקירוב והחיבה של האבות לכל אדם, מעניקה להם את התואר "ישרים".

אולם במה באה לידי ביטוי דווקא הישרות, היא מכל המידות הטובות, בהנהגתם של האבות עם בני דורם?! אכן נוטה כל אדם להוקיר את מי שמצטיין בסימפטיה לבריות,, את מי שיחסו לזולת הוא חם ואוהב. אולם מה לזה ולישרות? אנו רגילים לייחס את הישרות לעולם של יחסים ממונים ולאמינות בין בני אדם. על אדם שניתן לבטוח בו שלא ישנה מהתחייבויות שקיבל על עצמו ולא ירמה גם כאשר טובתו האישית נפגעת, רגילים לאמור שהוא ישר.

יש להבין שיושר פירושו נאמנות למקור. לעומת המרמה, הסילוף והשקר, שהם כולם באים בסטיה ובנטיה מהצורה המקורית הראשונה, האלוקים עשה את האדם ישר והמה ביקשו להם חשבונות רבים, האדם בהיותו יצור חושב, מתנה שניתנה לו לשם קניית שלמותו, יכול הוא לסטות, לשנות, לזייף את טבעו המקורי, ולהפוך לאחר, שונה ממה שהוא באמת.

להיות ישר פירושו לשאוף לשוב אל הטבע הראשון, אל הצורה שבה נברא האדם, לפני שיעוות את דרכו, לפני שעיצב לו מודל משלו לחיים.

שבח האבות שנקראו ישרים. טבעי לאדם לאהוב ולשמוח ככל אדם באשר הוא אדם. הדחיה שחש אדם אחד מזולתו, היא כבר נובעת מסילוף דמותו, גם אם היא מתלבשת בנימוקים לכאורה מוסריים וקדושים, סוף- סוף אינה טבעית. קשה להתווכח עם אדם השונא את הבריות בנימוקים וסברות מוסריות ושכליות. גם לו שפע של הסברות משכנעות מדוע כאן חייבים לשנוא, ורק כך היא האמת. ובשמה יש להיות לו לשונא ואויב. עמוקה יותר מכל הדיון עמו היא האמירה הפשוטה של היושר: אחרי ככלות הכל, מידת הישרות נוגדת את כל המבנה במושכל הזה. שורה תחתונה- כל זה עקום.

למעלה מזה, האבות האמינו בעומק ליבם ביושר של בני האדם כולם, ובאותו מובן שהתבאר לעיל. הם ראו את האדם כפי שהוא ביסוד יצירתו, לא כפי שהדרדר להיות בהשפעת סביבה, חינוך ותרבות מחרידים. מתוך כך יכלו ורצו להראות לבני האדם חיבה וסימפטיה. ומוך כך יכלה גם לבוא השפעתם המבורכת על האנושות. כי האדם אינו נוהה אחרי מי שבא לשנות אותו, להטיף לו כמה רע הוא ולעצב אותו להיות מה שהוא אינו, אך הוא נמשך כאבן שואבת אל מי שמאמין בפנימיותו שהיא טובה, אל מי שרואה אותו כפי שהיה רוצה לראות את עצמו. עם האיכויות הגבוהות ביותר שקיימות בו, גם אם באופן פוטנציאלי בלבד, בנקודת רצון חלשה אך קיימת! מי שיראה אותו כזה, מושך אותו וקונה את ליבו, כי גם הוא רוצה לעלות אל הגבהים שבו. גם הוא מחפש משמעות עמוקה לחייו, אידיאל ותחולת.

כך חיו האבות, וכך צריכים לחיות הבנים, גם אם בפועל לא נוכל לפי מצב העמים סביב, להראות זאת, אך בעומק הלב זוהי הנטיה, ובעם ישראל פנימה, כלפי אחים רחוקים, בודאי צריכה מידה זו להתגלות, ישרת הלב שלנו, ואמונה ביושר הבסיסי של האדם.