ורבקה, שנראה בעליל שהיא ממש ההפך המושלם. כבר מצעירותה היא פועלת, רצה ועושה, נמרצת ומלאת אנרגיות. אנרגיות שגם הן כמובן עסוקות בלהיות "עזר כנגדו" ליצחק ולתפקידו. והמידה המיוחדת של רבקה, נקודת המבחן של עבד אברהם למציאתה, הפגישה הראשונה שלנו איתה היא שוב החסד. רבקה היא גומלת חסדים עצומה, ומזכירה לנו מאוד את אברהם במוטיבציה הבלתי נגמרת לגמול חסד עם כל אחד, יהיה מי שיהיה, זר או מוכר, קרוב או רחוק, בלי חשבונות ובלי שום בקשת תמורה.

המהר"ל בספר "נתיבות עולם" בנתיב גמילות חסדים מביא את מדרש חז"ל המלמד שגמילות חסדים גדולה מצדקה בשלושה פרמטרים. צדקה רק בממונו וגמ"ח גם בגופו, צדקה לעניים וגמ"ח אף לעשירים, צדקה לחיים וגמ"ח אף למתים. הצד השווה שבהם הוא ש"גמילות חסדים הוא מצד הנותן, שהוא עושה טוב בין שמבקש המקבל ובין שאין מבקש, אבל הצדקה הפך זה, כי מפני שהמקבל צריך לכך נותן לו מפני דחקו, ודבר זה מצד המקבל…". כלומר, להיות גומל חסדים אמיתי זו תכונה שלא מתחילה מהמפגש עם החוסר אצל הזולת וההתפעלות ממנו. כמובן שאדם בריא שרואה את האחר במצוקה מיד אמור להיחלץ לעזרתו, אלא שמדרגת גמ"ח היא מדרגה עליונה מזו. גומל חסדים מחפש את השדות בהם הוא יכול לבטא את רצונו העמוק, האופי שלו שמבקש את הופעת הטוב בצורתו המושלמת. אין כאן תגובה אלא יוזמה! גם לו יצויר עולם בו אין נזקקים ובו שוב אין צורך בצדקה, לגמילות חסדים לעולם יהיה מקום. גמילות חסדים אפשר לעשות עם כל אחד, בממון או בגוף. הכי חשוב הוא עצם האישיות של גומל החסדים. הסיבה שהוא עושה מה שהוא עושה היא לא החולשה שלו ולבו הנכמר מול רעהו, שהרי זו בסופו של דבר התפעלות רגשית, והרגש יכול להיות חזק מאוד, אך בר חלוף באותה המידה.

זוהי גם תכונת החסד האלוקית המבוטאת בפסוק "טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו", ועם ישראל צריך להיות בנוי על תכונות עצמיות ואיתנות, ולא על רגש בלבד. עומק הדין מתאים ביותר לעומק החסד, והמפגש ביניהם ראוי יהיה להוציא מקרהו את הופעת האמת הגדולה, זו של יעקב.