בליבה של פרשת השבוע עומד ללא ספק הסיפור על אליעזר עבד אברהם במסע למציאת אישה ראויה ליצחק. התורה לא חוסכת במילים, ואורך הסיפור המשתרע על פני מעל שישים פסוקים, נראה לגמרי לא בפרופורציה לעומת נושאים אחרים בתורה שנידונים בפסוק או שניים ולעיתים אף בפחות, ומכאן מסיקים חז"ל ש"[1]יפה שיחתן של עבדי אבות לפני המקום מתורתן של בנים…". וההסבר הפשטני של המימרא הזו הוא שבסיפורי האבות וחייהם מסתתרים להם מסרים חינוכיים וערכיים נהדרים, המאפילים בתוכנם ובמרכזיותם על כול תורת הבנים ההלכתית והמעשית.
הרב[2] לומד אחרת את המימרא הזו. "שריד קטן מדבר גדול הוא יקר ומעולה מדבר קטן שלם", כלומר ניצוץ קטן בכמותו של תופעה שבגדלות יסודה, הוא בוודאי עדיף על דבר שלם וגדול בכמות של תופעה קטנת האיכות. "ניצוץ אחד מאור חיי האבות, מקדושתם וגבורת אלקים העליונה שבגדולתם…" שהרי האבות הם צד הטבע הנשמתי של האומה, "ההולך ואור באחרית הימים להשיב לתחית עולמים את ישראל", שחוזר להאיר ולו גם בקוטן כמותי אבל בגודל איכותי פנים נשמתי, התעוררות מחודשת, מאוד נסתרת ועמוקה של טיבעה הנשמתי של האומה, תביעה מחודשת לישרות אמתית, שלמות הופעה של קודש המתחולל ומופיע בהרמוניה מלאה עם החול ובתוך החיים הלגמרי "רגילים" ומעשיים, "הוא נעלה ונשגב מכל הקדושה הגלויה שבתוכן של אמונה ויראה, תורה ומצוה, של ההמשך המועתק מספיחי ספיחים של בנים", שהרי בתורתם של בנים מורגשת השניות, הקושי לחבר שמיים וארץ, ההתרחקות מכול "חול" לשם התקרבות אל הקודש, המאבק בין שתי המערכות וחוסר היכולת לחבר ביניהן חיבור אורגאני הרמוני. "יראת שמים" המתבטאת פעמים רבות כיראה מכול חול.
ולא שחלילה נכון מכאן ואילך לבוז לתורתם של בנים, אין ולא תהיה כאן לגיטימציה לפריקת העול הנעים של התורה והמצוות כפי שורת ההלכה, ואין כאן גם מבט גאוותני ומטופש של אנשים קטנים שמדמיינים שמצד מעלתם האישית הם כבר גדולים מכול גדולי עולם של דורות קודמים, אלא שמדובר כאן על התבוננות ענוותנית וישרה של "גדולי קדושי עולם" בשאיפת הנשמה של כלל הדור לטהרה מחודשת, לקודש שכמוהו כנראה עדיין לא נראה, להשלמת המהלך של חיבור תורת הבנים עם שיחת האבות, ומתוך הזיהוי הנכון של האופי הנשמתי הזה שבגדלות יסודו, יוצאת הערכה מחודשת ויחס נכון לתהליכים העוברים על דור שכזה, תהליכים שבתחילתם עסוקים בדחיית "האורים הקלושים" של העבר, בדרכים לא דרכים ובשלל תופעות כגון אלו של "הרשעה והכפירה המנוולת, הבזויה וחדלת האישים", שמתוכם "אור משיח מתנוצץ".
תורת הבנים היא כגוף חסר נשמה ללא שיחתם של עבדי האבות, ודור גאולה חי ופועל מתוך שאיפה נהדרה מפנימיות נשמתו להחיות ולחבר נשמה לגוף, על דרך של "זוכר חסדי אבות" ובזאת "מחיה מתים אתה" וניכר כי "אתה קדוש, ושמך קדוש, וקדושים בכול יום…".
________________________________
[1] בראשית רבה ס'.
[2] בספר אורות, אורות התחיה י"ד, עמוד ס"ו.