גלעד | עמוד נופל

רס"ן עמישר בן דוד ז"ל

בן חיים וחנה

נולד בכ"א בניסן תשמ"א 25/4/1981

התגורר בעלי

נפל בקרב

בכ"ח באדר א' תשפ"ד 8/3/2024

מקום אירוע: דרום רצועת עזה

הובא למנוחת עולמים בירושלים - הר הרצל

הותיר: אישה - שלומית, וחמישה ילדים

בן 43 בנפלו

קורות חיים:

עמישר בן 43 מעלי. בנם של חיים וחנה. האיש של שלומית. אב לשישה ילדים.

רס"ן במיל' עמישר בן דוד שירת כמפקד החפ"ק של מפקד עוצבת הקומנדו. התגייס עם פרוץ המלחמה בשמחת תורה, ומאז לחם כמעט בלי לצאת הביתה חמישה חודשים, עד שנפל בקרב בדרום הרצועה בכח' באדר, 8.3.24.

עמישר גדל במושב קשת שברמת הגולן. למד בישיבה התיכונית בחיספין. בכיתה יב' התנדב במסגרת תכנית של"פ בטירת הכרמל. למד במכינה הקדם צבאית בעלי, היישוב בו הקים את ביתו. היה איש חסד ופעיל ציבור. בין היתר כיהן שנים רבות כראש צוות מד"א של היישוב. עבד כמחנך בתיכון והיה איש חינוך מהמעלה הגבוהה ביותר. טוב לב ומאיר פנים. דוגמה אישית לתלמידיו ולמכריו בכל הליכותיו. אוהב העם, הארץ והתורה. חי חיים מלאים וערכיים.

יפעת יוגב כתבה: "הלב נשבר. לא כתבו שהוא גם תרם כליה, רק לפני שנה, לבן שלי, שחייו השתנו בזכותו. נהיה אסירי תודה לנצח".

לואיזה כתבה: "המחנך של הבן שלי… אדם נדיר, דאג לדניאל שלי כמו לבן שלו, הוא השפיע עליו ועיצב את האישיות שלו את מי שדניאל עכשיו. תודה לך על כך, קשה לנו לעכל את הבשורה, דניאל בוכה מאד על לכתך."

אודי טנא כתב: "למדנו יחד באוניברסיטה והיית באמת כל מה שיפה בעם הזה. חכם, צנוע ובעיקר בן אדם. איזה אבדה ענקית."

אריה שחורי כתב: "ערב שבת קודש לפני כחודשיים, זכיתי לבלות במחיצתך בחאן יונס. כל כך שמחתי לפגוש אותך אחרי שנים של שכנות וחברות בעלי. נפגשנו לאורך המלחמה מספר פעמים. פיקדת על החפ"ק של מח"ט הקומנדו - עומר. עשית עבודה נהדרת בבגרות, בשקט, באחריות. שאלתי אותך איך מסתדרים כל כך הרבה זמן באינטנסיביות הזו? אמרת שאין מה לעשות ומנסים מידי פעם ליצור קשר עם הבית. היית כל כך נכון להתנדב. לוחמים בחפ"ק כל כך העריכו אותך, היית דמות כל כך בוגרת ואחראית שם… גיבור היית בחייך וגיבור במותך".

אבידן בית יעקב כתב: "עמישר, איש חסד, ענק שהילך בינינו אבל נראה בגודל רגיל. עוד הרבה נספר עליך, עוד הרבה יותר נשמע עליך. אבידה ענקית, כואבת. בחודשים האחרונים בחאן יונס, תמיד היית האבא ואולי בעיקר האמא של החפ"ק שלנו. כשהלכנו ברגל תמיד סגרת את הכח, שמרת על הגב שלי ושל אסף. דאגת לכל אחד ואחד, אם זה מילואימניק בן 50 או חייל סדיר בן 19 או קצין בקבע. דאגת שלכל אחד יהיה מקום לישון, יהיה מה לאכול. תמיד סידרת וארגנת. אף פעם לא נחת. דאגת תמיד לכולם. תחסר לנו מאוד. אבל נלמד ממך לקחת אחריות, לא לנוח, לגעת בכל אחד ולגעת בכל דבר".

(מתוך עמוד הפייסבוק "פרחי ברזל", 10.3.24)