גלעד | עמוד נופל

סרן נריה זיסק ז"ל

בן ישראל דוד וגלית

נולד במשואות יצחק

בי"א בתשרי תש"ס 21/9/1999

התגורר במשואות יצחק

נפל בקרב

בט"ו בטבת תשפ"ד 27/12/2023

מקום אירוע: מרכז רצועת עזה

הובא למנוחת עולמים במשואות יצחק

הותיר: הורים ושבעה אחים ואחיות - דביר, עטרה, שלומציון, תפארת, ארגמן, שלהבת וטוהר

בן 24 בנפלו

קורות חיים:

בנם השלישי של גלית וישראל דוד. נולד ביום י"א בתשרי תש"ס (21.9.1999) בקיבוץ משואות יצחק בדרום. אח לדביר, עטרה, שלומציון, תפארת, ארגמן, שלהבת וטוהר.

נריה גדל בקיבוץ משואות יצחק. ילד שובב, טוב לב וקצת ביישן.

בן מסור להוריו, שהקפיד על כיבוד אב ואם. גדל לנער אכפתי ורגיש לסובבים אותו, שקידם כל אחד בחיוך רחב, והפיץ סביבו אור ושמחה. חבר אמת, כזה שאפשר לבטוח בו, ולהיעזר בו בכל זמן. איש שיחה שדיבר עם כולם בגובה העיניים, ושימש אוזן קשבת לרבים. כמי שהשקיע בטוויית קשרים משפחתיים וחברתיים קרובים ומתגמלים, וייחס לכך חשיבות רבה, כך השקיע רבות גם בהגשמת חלומותיו: הציב לעצמו יעדים ברורים, והשיג אותם בעבודה קשה, בנחישות ובהתמדה.

בכיתה ה', בהיותו בן עשר, זכה במקום השלישי יחד עם נבחרת בית ספרו "שפיר" בתחרות הארצית של "אשכולות חשיבה". נריה התמודד בתחום משחקי הדמקה.

למד בישיבה התיכונית "בני יששכר" ביישוב באר גנים מצפון לאשקלון. אחרי שעות הלימודים התחנך בתנועת הנוער "בני עקיבא" ואת שעות הפנאי העביר בספורט, בעיקר בכדורסל ובכדורגל. היה אוהד מושבע של קבוצת "מכבי" תל אביב בכדורסל וקבוצת "מכבי" חיפה בכדורגל. נהנה לטייל ברכב וברגל עם בני משפחה וחברים, בעיקר בצפון הארץ, במעיינות ובנופים הירוקים.

משסיים את לימודיו התיכוניים הצטרף למכינה הקדם-צבאית "בני דוד" ביישוב עלי, ולמד בה שנה וחצי. רב המכינה סיפר שעבר תהליך עמוק של בירור והתגבשות, ותיאר את הערכים שהנחו את נריה בדרכו: חברות, נאמנות, שמחה ואהבת המולדת. סיים כבוגר מחזור ל' במכינה, שמר על קשר קרוב עם בית המדרש במקום ועם הרב גם לאחר שסיים את הלימודים בה, ובכל יום שישי הקפיד לברך את הרב ב"שבת שלום" בשיחה או בהודעה מוקלטת.

ב-2019 התגייס לחיל השריון, עבר טירונות ולאחריה אימון מתקדם. נהנה מאוד מהשירות, התמודד בהצלחה עם הקשיים הכרוכים בו, הסתגל במהירות לתנאים בטנק ופיתח קשרי חברות אמיצים עם חבריו ליחידה. שובץ בטנק בתפקיד טען, והפך ללוחם מקצועי, מיומן ומסור.

עם הזמן נבחר לצאת לקורס מט"קים – מפקדי טנק, ובסיומו שובץ כמפקד הכשרות בבסיס "שיזפון" בנגב. בתפקידו כמפקד טירונים באו לידי ביטוי תכונותיו הטובות: מקצועיות לצד אנושיות, שמירה על סטנדרטים גבוהים לצד אכפתיות ודאגה לכל חייל וחייל.

בעקבות ההערכה הרבה ממפקדיו, שכתבו עליו, בין השאר, "תמיד ראשון בכל משימה, דוחף קדימה ומוביל את האחרים", יצא נריה לקורס קציני שריון. בסיומו של הקורס שובץ כמפקד מחלקה בבסיס ההכשרה, וגם הפעם הטביע את חותמו בפקודיו כמפקד מקצועי ואכפתי. סיפר מפקד הפלוגה שבה שירת: "בתחילת המחזור מחלקים את הלוחמים, ונריה נלחם לקחת תחת חסותו את המתקשים. 'אני אקח אותם ואני אשפר אותם', אמר. הוא ידע לדובב את החיילים ולרתום אותם למשימות בדרכי נועם". אחד מפקודיו סיפר שההשפעה הסמויה של נריה הייתה באמצעות "אפס דיסטנס" עם החיילים, והוסיף: "הוא לא ניסה לשחק אותה, לא עשה פוזה. פשוט היה בן אדם תותח. בזכותו יצאתי לקורס קצינים".

בחלוף הזמן עבר לשרת כמפקד מחלקה בפלוגת "ומפיר אימפריה" בגדוד "הבוקעים" 52 של חטיבת השריון 401. חתם על שירות קבע של למעלה משנה, והשתחרר מהשירות הצבאי במרץ 2023.

עם שחרורו ניסח לעצמו רשימת מטרות, ובהן: לטוס לחו"ל, לקנות רכב, ללמוד לפסיכומטרי, ללכת ב"שביל ישראל", ללמוד לנגן בגיטרה, לקנות סוס, לעשות קורס נגרות ולעבור לגור בצפון הארץ במשך כמה חודשים.

תחילה בחר לעבוד בריסוס במטעים באזור הקיבוץ שבו גדל. כחלק מאהבתו למשחק הכדורסל, השתתף יחד עם קבוצת משואות יצחק בטורניר ליגת הקהילות של המועצה האזורית וזכה בתואר אלוף בקליעת שלשות.

אחרי כמה חודשי עבודה בחקלאות הגשים חלום: טס לדרום אמריקה ביולי 2023, והצטרף לארבעה חברים קרובים שיצאו לטיול חודשיים לפניו. טייל בין השאר בפרו, בקולומביה ובפנמה, ואף קפץ באנג'י כפי שתכנן. על חוויה זו סיפר בכנות שאפיינה אותו: "פחדתי בטירוף אבל גם נהניתי בטירוף".

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

נריה שמע על מתקפת הטרור כשטייל בפנמה, והחליט מייד לחזור לארץ ולתרום למאמץ המלחמתי, אף שלא זומן למילואים בצו 8. הוא עלה על טיסה לספרד, ומשם טס ישירות לישראל – נדחס בתא הטייס, משום שלא היה מקום פנוי במטוס. נחת בארץ ב-10 באוקטובר, והתעקש להתגייס בהקדם לכל תפקיד, בלי קשר לדרגתו. "עם צו או בלי צו, אני מגיע ליחידה", הודיע לקצינת השלישות. כשהוריו הציעו לו להמתין עד שייקרא למילואים, הוא השיב, "אני מוכרח ללכת. יש מלחמה וצריך לשמור על הבית". לבסוף קיבל שיבוץ בפלוגת "ומפיר אימפריה" בגדוד "הבוקעים" 52, בה שירת אך לא מזמן כמפקד בשירות הקבע. הוא הוצב בטנק ביחד עם מפקד הפלוגה בתור איש צוות חמישי, ונכנס איתם לתמרון הקרקעי ברצועת עזה.

חבריו מספרים שלאורך כל הלחימה היה נריה חדור מטרה ורצון לנצח, עם חיוך תמידי שהשרה מצב רוח טוב בטנק. במהלך הלחימה נוצר זיהום בעינו והוא פונה לבית החולים, אך התעקש לחזור לפלוגה אחרי ימים אחדים. המשיך להילחם כתף אל כתף עם חבריו מתוך תחושת שייכות ומחויבות ללוחמים, לצבא ולמדינה. כשחבר שאל אותו עד מתי הוא מתכוון להישאר במילואים, השיב, "וואלה אני נשאר עד הסוף, אין ברירה אחרת".

כעבור חודשיים וחצי, בסוף דצמבר, במהלך הלחימה בשכונת דרג' תופח בעיר עזה בצפון הרצועה, הסתבך כבל ברזל בזחל הטנק שבו נסעו. נריה התנדב לצאת מהטנק ולפתור את הבעיה, בעוד מפקד הפלוגה מחפה עליו. כעבור שניות אחדות נורה נריה בידי צלף בפלג גופו העליון ונהרג במקום. מפקד הפלוגה נפצע באורח בינוני כשניסה לצאת מהטנק לחלץ אותו, וצוות הטנק חילץ את שניהם תחת אש.

סגן נריה זיסק נפל בקרב ביום ט"ו בטבת תשפ"ד (27.12.2023). בן עשרים וארבע בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין במשואות יצחק. הותיר אחריו הורים, ארבע אחיות ושלושה אחים.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סרן.

ספד לו אחיו דביר: "מה אומרים על אח? מה אומרים על חבר קרוב? מה אומרים על אח שהוא חבר קרוב? נריה, גיבור ישראל, איך אני מסכם עשרים וארבע שנים שהיית בחיי? אני כותב את זה ולא מאמין שאני צריך להיפרד מאח שלי. אתמול בערב, כשהבשורה הגיעה, התחלתי לחשוב על כל הדברים שעשינו יחד, עד כמה היית חלק עיקרי בחיים שלי ושל כולנו. אתה תחסר לנו מאוד. השלמנו אחד את השני, ועכשיו אני חצוי".

ספד לו חברו נלי (נתנאל) בשם קבוצת חבריו הקרובים: "יקר שלנו, העולם לא יכול להתקיים בלעדיך. לכן נדאג שבכל יום נקיים אותך, נקיים את חיינו על פי מה שהורשת, נצעד בשביל שאותו סללת, נִלמד ונְלמד את הענווה שלך, את היכולת לאהוב באמת, להיות הדמות הכי נטולת אגו, אך בעלת עומקים מדהימים. 'הידיים רפות, הברכיים כושלות, הלב נמוג והעיניים תועות לתור פה ושם, אולי יש איזה נקודת אור, איזה ניצוץ תנחומים, שיהיה ראוי להאיר ולחמם' (מתוך 'מאמר הדור' מאת הרב קוק). נריה, נר שלנו אתה, האור בהתגלמותו, מחמם ומעניק. אתה הוא ניצוץ התנחומים. הלכת מהחוץ אך נשארת בפנים. אוהב אותך, אחי היקר, אהבה שאינה תלויה בדבר. אני מבטיח שננצח, שנקיים אותך לנצח, לעולמי עולמים".

ספד לו הרב מאיר נהוראי, רב קיבוץ משואות יצחק: "נריה, שמך הוא נר ה'. אתה נאה לשמך, ושמך נאה לך. היית נר שמאיר לסביבה, נר ה'. היית זך וישר כאותו שמן זית צלול ונקי שהנר דולק מכוחו, טהור ויפה עיניים. התקופה שלנו חשוכה, אבל ישנם נרות שמאירים באור טוב. אתה היית אחד מהם. הייתה לך נשמה שהאירה, וכפי שכותב הרב קוק, 'כשנשמה מאירה, גם שמיים עוטי ערפל מפיקים אור נעים'. אתה היית חלק מצבא גדול שהאיר את עם ישראל, שביקש שהאור יגבר על החושך, והטוב יגבר על הרע ... נריה, היית הבדרן, השובב, הרוח החיה של המשפחה. הנר כבה, הנשמה איתנו. אני מצדיע לך. תודה על המסירות, על הנתינה, על ההשקעה, על הנחישות, על הביטחון".

ספד הרב אלעד ברכיה ממכינת "בני דוד" בעלי: "איך אפשר לספר לציבור, לקהל הקדוש, ולחשוף משהו שהוא בכלל נסתר ולא אמור להיות גלוי – הקשר המיוחד שלנו שמבוסס על אהבה פנימית עמוקה? איך אפשר בכלל להתחיל הספד על לכתך? נריה, היית כולך מלא שמחה, מלא חיוניות, כל הווייתך הייתה אהבה גדולה. עומדים פה חברים מהכיתה של נריה ויכולים להעיד, אין אחד שלא אהב אותו. אהוב על הבריות. לא היית רק נר, היית אבוקה. אבוקה שכולם באים להתחמם באורה".

פורסם ברשתות החברתיות ביום ההלוויה של נריה: "המ"מ של הבן שלנו נפל. קצין ומפקד שהוא התגלמות הביטוי מלח הארץ. קשוב, רגיש, מסור, ערכי, מקצועי, אמיץ. כזה שכל אם עבריה, כמוני, ידעה כשהיא הפקידה אצלו את בנה. אבל מה יהא היום על האם של המפקד הראוי הזה? מה יהא עליה?

יהי זכרך ברוך נריה, מ"מ ומפיר 52. חסדך הגדולים ייזכרו במשפחה שלנו לעולם ועד.

לימור, אמא של חייל".

סגן-אלוף צפריר ספד בשם צה"ל: "היית מפקד מיוחד, שואף למצוינות, תמיד ראשון בכל משימה. דגלת בללמוד וללמד, לדחוף קדימה, וחיפשת תמיד את הדרך לשפר ולהשתפר ... בשם חבריך ומפקדיך, תודה על היותך מפקד ראוי, אוהב אדם, אהוב ולבבי, מוערך מאוד, איש רעים. פעלת באופן עצמאי, היה לך מצפן פנימי וידעת לסחוף אחרים. היית מיוחד באכפתיות שלך כלפי פקודיך. השקעת בהם, הובלת אותם בדרך הייחודית שלך. ידעת תמיד לשים לב לחייהם האישיים, והיית להם אב, מפקד וחבר אמת. לא פעלת מתוך חובה, אלא מתוך אהבה אמיתית ללוחמים, לגדוד ולמקצוע.

מנער שובב גדלת להיות מפקד מקצועי וסוחף, עם חיוך, עם כריזמה מידבקת. הצחקת תמיד את כולם, והיית מוקף באנשים שאוהבים אותך. כשלכולם היה קשה, אתה הלכת צעד אחד קדימה וביצעת את המשימה עם חיוך. חבריך מספרים עליך שאחרי כל שיחה איתך היו יוצאים מחוזקים עם העצה, החוכמה, האינטליגנציה, עם ההבחנה הדקה מה עובר על האחר, עם תחושת הכלה וסיוע תמיד כשצריך. היית אדם, לוחם, קצין, מפקד כה יקר.

הערכים שעל פיהם פעלת, ודרכך המיוחדת, ימשיכו ללוות אותנו גם בהמשך הדרך. השארת לנו מורשת מפוארת, שעתה כרוכה במורשתנו ... נריה היקר, תודה על פועלך, על האיש שהיית. מצדיע לך בדרכך האחרונה כקצין ולוחם בחיל השריון וצבא ההגנה לישראל. לעד תישאר חלק מאיתנו. נוח על משכבך בשלום".

"יהי זכרו של גיבור ישראל, סרן נריה זיסק ברוך ונצור בלב האומה לעד", כתב נשיא המדינה יצחק הרצוג.

נריה מונצח בדרכים רבות:

פינת ישיבה בטבע, על רקע מגן דוד גדול, נחנכה לזכרו של נריה בחורשת "תמר", ליד קיבוץ משואות יצחק, שם גר.

מועצת שפיר, שקיבוץ משואות יצחק נכלל בין יישוביה, קראה לבית הספר לכדורסל לכיתות א'-ד' "אליצור נריה שפיר", על שמו.

הוריו של נריה החליטו על כתיבת ספר תורה לעילוי נשמתו.

קווי חלוקת מזון הושקו לזכר נריה ולזכר רב-סרן שי שמריז הכהן בעזרת עמותת "לחיות ת'חלום" ומל"ש (מנות לשבת) מטעם היישוב מרכז שפירא.

חבריו של נריה יזמו חלוקת משלוחי מנות בחג הפורים ברחבי תל אביב לזכרם של נריה ושל סגן נתנאל מנחם איתן.

לזכרו של נריה הונפק יין בסדרת יינות לזכר גיבורי ישראל, שעל התווית שלו נכתב המשפט, "וואלה אני נשאר עד הסוף, אין ברירה אחרת", שאמר לחברו בזמן המלחמה בעזה.

במסגרת המיזם "קול זכרון" הקליט דביר, האח הבכור, פודקאסט שבו הוא מספר על נריה ועל הערכים שהובילו אותו בדרכו.

חברו של נריה, נלי (נתנאל) סולומון, כתב לזכרו את השיר "דמעות של ילדים", שניתן להאזין לו ביוטיוב, ואלה חלק ממילותיו: "השדות כבר ריקים / מדמעות של לוחמים / ואוסף זיכרונות / ממשחק ילדים. // ואולי ניפגש מחר או היום / שנדע מתי נגמר כל הצער הזה. // הבתים כבר ריקים / מקולות של המונים / ונשארתי לבד / לחשוב שאולי // שכבר לא ניפגש מחר או היום / שנדע מתי נגמר כל הצער הזה // אחי היקר, אזכור אותך תמיד / נריה היקר, נזכור אותך תמיד / נר שמאיר מתוך אפלה".

לזכרו של נריה הוקמו עמוד אינסטגרם, remember_neriya_zisk, הכולל תמונות וזיכרונות, ודף הפייסבוק "מספרים וזוכרים את נריה זיסק הי"ד". עמותת "קהילה זוכרת" העלתה אתר להנצחתו בכתובת:

www.coing.co/Remember_Neriya_Zisk/132995