גלעד | עמוד נופל

יצחק וינשטוק ז"ל

בן דב ושרון

נולד בכ' באב תשל"ד 8/8/1974

התגורר באלון שבות

חלל פעולת איבה

בי"ח בכסלו תשנ"ד 2/12/1993

מקום אירוע: סמוך לרמאללה

הובא למנוחת עולמים בכפר עציון

הותיר: הורים, שלושה אחים ואחות

בן 19 במותו

קורות חיים:

יצחק, בן שרון ודב, נולד ביום כ' במנחם-אב תשל"ד (08.08.1974), בן שני במשפחה בת חמישה ילדים. גדל באלון שבות שבגוש עציון, למד בבית הספר האזורי בגוש עציון ובישיבה התיכונית 'אור עציון' שבמרכז שפירא. בתום לימודיו בישיבה למד יצחק במכינה הקדם צבאית 'בני דוד' בעלי. הוא תכנן להתגייס לצה"ל בתום שנת לימודים במכינה, רצה לשרת בחטיבת 'גולני' (בעקבות אחיו הבכור) ואף קיווה להגיע לקצונה.

יצחק היה בן משפחה מסור, אוהב ואהוב. בחור מלא חן ושמחת חיים, שתמיד היה מוקף בחברים. אהב מאוד לטייל בארץ, ו'חרש' אותה לאורכה ולרוחבה. יצחק היה בחור שלא פחד. כל צוק וכל נחל היה לו לאתגר שיש להתגבר עליו. הוא עבר קורסים בסנפלינג, בצלילה וברחיפה, והיה ספורטאי ושחקן כדורסל מעולה.

יצחק היה חבר בתנועת 'בני עקיבא'. הוא התנדב בהתמדה למשימות שונות, ביניהן: עבודות חקלאיות בגוש קטיף, חילוץ מטיילים במדבר יהודה ופעילות למען רמת הגולן. הוא נהג להביא כיבוד לחיילים שעמדו במחסומים במקומות שונים בארץ, והעמיד קופה לגיוס כסף למטרה זו בבית המדרש בעלי. בכל שנה, לאחר האזכרה ליצחק, מחלקים בני המשפחה והחברים חבילות שי לחיילים, וממשיכים בכך את דרכו.

יצחק לא אהב לפעול בגלל מוסכמות חברתיות והרגלים. סיפר עליו הרב ברוך לוביש, רבו בעלי:

"יצחק רצה לקבל רק את האמת, לפרוץ למעננו דרך, כדי שנדע להבדיל בין צביעות לבין כנות. כשהיה שואל שאלה, היה ברור, שאי אפשר להתחמק מתשובה ברורה ובהירה.

יחד עם החריפות הזו היה יצחק איש של חסד במלוא מובן המילה. אם בתפיסת עולמו אנו רואים דין אמת בלבד, הרי בתחום שבין אדם לחברו יצחק תמיד עזר לזולתו והיה רב חסד."

וסיפרו החברים של יצחק:

"תמיד ידעת, שבזמנים שאתה מרגיש שכל העולם נגדך, וששום דבר לא הולך לך, אתה מתיישב ליד יצחק, והוא מתחיל לדבר, ונותן לך את החיוך שלו, ואתה פשוט לא יכול שלא לחייך איתו... לכל מי שהיה צריך עזרה תמיד היה עוזר, ותמיד עם חיוך על הפנים... הייתה לו מין הקרנה מיוחדת, מין חיוך כזה, תמיד רצית להתחבר אליו."

בעת לימודיו בעלי כתב יצחק את השיר 'היהודי':

"הוא יהודי / כך זה נגזר

ובנוגע לזה / הוא לא יבחר

גם אם לכך ינסה להתכחש / בכל מקום נמצא זה שאת נפשו יבקש

וגם אם את השלום ירדוף / יקום אויבו ואת נפשו יחטוף.

אך עם זאת נגזר עוד דבר אחד / הוא לעולם לא נכחד

ואכן היהודים נמשלו לקוצים / פה נעקרים אך שם מבצבצים

רבבות ויותר נתנו את נפשם / אך העם היהודי עודנו קיים.

ואז באה התקופה הגדולה / לעם היהודי באה גאולה

הוא בארץ הקודש ייכון / ושם יחיה בשלום ובביטחון

אך לא! הוא יהודי וכך זה נגזר / ובנוגע לזה הוא לא יבחר

היום לזה הוא אינו מתכחש / היום את נפשו העולם מבקש".

ביום רביעי, י"ז בכסלו תשנ"ד (01.12.1993), יום לפני גיוסו לצה"ל, נסע יצחק לעלי כדי להיפרד מרבותיו ומחבריו. בדרך, ליד אל-בירה שמדרום לרמאללה, אירעה תקלה ברכב בו נסע כטרמפיסט, ויצחק יצא לסייע לנהג. באותו זמן עבר במקום רכב ובו מחבלים, שהחלו לירות אל עבר המכונית התקועה והאנשים שלידה. נהג הרכב ובתו נפצעו קל, הנוסעת שלוה אוזנה נרצחה במקום, ויצחק נפצע אנושות והובהל לבית החולים 'הדסה' בירושלים. רופאיו אמרו, שבשל היותו חסון וחזק הוא נלחם על חייו עוד 18 שעות, עד שנפטר מפצעיו.

ביום חמישי י"ח בכסלו תשנ"ד (02.12.1993), בשעה שהיה אמור להתגייס לצה"ל, הובא יצחק למנוחת עולמים בבית העלמין בגוש עציון, והוא בן 19.

יצחק הותיר אחריו הורים, אחים: משה (מוישי), אריה ומישאל, ואחות: גאולה (גילי).

המשפחה והחברים האוהבים והכואבים הנציחו את זכרו בדרכים רבות, וביניהן: הכנסת ספר תורה למכינה בעלי, הכנת פרוכת לארון הקודש בבית הכנסת באלון שבות, הכנת חופה, הקדשת מועדון נוער ביישוב, הקמת ספרייה בבסיס צבאי ופיתוח מעיין יפהפה בגוש עציון, אותו החלו יצחק וחבריו לטפח עוד בחייו.

לזכר יצחק הופקה החוברת "וניקיתי דמם לא ניקיתי, וה' שוכן בציון", ובה דברי תורה ודברים על יצחק מאת בני משפחה, רבנים וחברים.

בחוברת כותבת שרון, אימא של יצחק:

"אין בכוחן של מילים לתאר את הכאב הזה. מחשבות רבות היו בליבי, אך עצת ה' קמה. דרכי ה' נסתרות הן. לעולם לא אבין למה ה' קטף אליו חייל של צבא תורתו, עמו וארצו, בערב גיוסו ובשיא פריחתו. אך כנראה נגזר עלינו להחזיר לבוראנו את הפיקדון הנפלא שהפקיד בידינו למשך 19 שנה...

יצחק, אינני יכולה להיפרד ממך, ולכן כשנפרדתי ממך בפעם האחרונה, אחרי הבשורה המרה, הפקדתי איתך חלק מליבי, כדי שלא ניפרד לעולמים.

יצחק בננו, אנחנו אוהבים אותך כל כך, ונאהב אותך תמיד. תמיד תהיה איתנו."