חתימת ספר שמת מופיעה בפסקים של תיאור שיא התהליך, השלמת סדר השראת השכינה בישראל: "ויכס בענן את אוהל מועד וכבוד ד' מלא את המשכן. ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד כי שכן עליו הענן, וכבוד ד' מלא את המשכן". אם היו שואלים אותנו, אולי היינו בוחרים לעיין במילים אלו, מילים של שיא. אבל בתורה מופיעים עד פסוקים: "ובהעלות הענן מעל המשכן יסעו בני ישראל בכל מסעיהם. ואם לא יעלה הענן ולא יסעו עד יום העלותו". לכאורה, פסוקים "טכניים", העוסקים בסדרי ההתנהלות של בני ישראל, בני ישראל נוסעים כשהענן עולה, ועוצרים כל זמן שאינו עולה. מקומם של פסוקים אלו אולי בפרשיות ספר במדבר. מדוע להזכירם דווקא כאן, בתיאור המרומם ביותר של השראת השכינה בישראל. ואולי נתנה תורה רמז לתשובה בפסוק המסיים: "כי ענן ד' על המשכן יומם, ואש תהיה לילה בו, לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם". השראת השכינה במילואה איננה באותו רגע מיוחד, אלא בעובדה המתמדת של נוכחות ד' בישראל. דביקות איננה נמדדת דווקא ברגעי השיא, בתיאורים המרוממים, בהם הרגש וכל כוחות הנפש מתפעלים ומתרוממים. דבקות שלמה היא דווקא בכך שאין לנו רגע בלי הענן, איננו זזים בלי ריבונו של עולם.
דביקות של "רגע", מרומם ככל שיהיה, איננה מקיפה את כל מצבי החיים. היא נוגעת בנקודה מסוימת, מעצימה אותה ודרכה מעוררת את האדם. זהו רגע חשוב, ויש ל תפקיד משמעותי, אבל הוא רק "רגע". אנחנו שואפים לדבקות מלאה, לקשר הכולל כל פינה מפינות הנפש, וממילא- כל מצב ממצבי החיים. אנחנו מצווים לאהוב את ד' "בכל נפשך". בכל נפשך- לפי פירשו של הרמב"ם ב"שמונה פרקים"- פירושו בכל חלקי נפשך. לא חלק מהחיים, אלא כל החיים שייכים למהלך אחד, מהלך של התעלות ודבקות. אם כן, השיא הוא בכך שעם ישראל לא זז בלי "איתות" של הענן. השיא הוא בכך שיהודי איננו ניגש לעשות כל חפציו וצרכיו לפני שמתפלל. הוא אפילו לא ילך לברך את חברו ב"שלום" לפני שיתפלל (עיין גמרא ברכות י"ד).
התפילה- המפגש של הזכרון והתודעה עם ה"ענן"- נוכחות ד' בנו- בקשת הדבקות וההתקשרות- היא הפעולה הראשונה שלנו בכל בוקר, והיא זו שצריכה לתת משמעות והכוונה לכל רגע מרגעי חיינו. אמת- המידה שעל פיה יבחנו המצבים השונים בחיים תהיה כזו שמבקשת את האמת, את הדבקות, גם ברגעים "אפרוריים" ופחות מרוממים. מה נכון כעת, מה רצון ד' במציאות כזו או אחרת. "וכל מעשיך יהיו לשם שמים"- בכל מעשה, בכל מצב. (עיים שולחן ערוך או"ח סי' רל"א).
"כור ההיתוך" של ספר שמות נשלם. היצירה החדשה שיצר בורא עולם הולכת ומושלמת. מופיע כאן עם, שמכף רגל עד ראש מתנהל ע"פ אמת- מידה אלוקית. אין לו רגע של "עולמיות", קטנות ומוגבלות. הוא נוצר מתוך מגמה, וחי לשם המגמה. התביעה שבתוכנו היא לשלמות החיים, לפגישת המהות- המשמעות בכל רגע ובכל זווית. אין לנו פינה ריקה מאור ד'.
ולפני "היציאה" למשימות- שבספר ויקרא- נחתם הספר באמת המוחלטת הבלתי משתנה: ענן ד' עם ישראל בכל מסעיהם. השראת השכינה בתכנו תמיד, בכל מסעינו, המוצלחים והפחות מוצלחים. איננו נפרדים מהשכינה, היא ואנחנו אחד. היא לא זזה בלעדינו, וגם אנו לא זזים בלעדיה. אשרי העם שככה לו, אשרי העם שד' אלוקיו. חזק חזק ונתחזק!