הנשמה המרכז של הכל | אורות הקודש [80] עמ' תיט'
המוזיקה של העולם כביטוי לרוח | אורות הקודש ב' [43] פס' "רוח החיים מקורו" עמ' שנב'
הקשר בין הנשמה והרוח | אורות הקודש ב' [44] פס' "הבלי גבולי והגבולויות" עמ' שנג'
תנועה יוצרת אחדות | אורות הקודש [78] עמ' תטז'
אורות הקודש ב' [42] פס' "נשמת החיים המרכזית" עמ' שנא'
אורות הקודש ב' [41] פס' "נשמת העולם הפועלת" פס' שנ'
הקדושה מגיעה דרך החוכמה | אורות הקודש ב' [3] פס' "הקודש העצמי" עמ' רפה'
התורה ופרטיה מגיעים דווקא דרך משה רבינו שהוא ידע מתוך דיבור אישי עם הקב"ה את הפרטים. נדב ואביהו באו מתוך הבינה הם הלכו מהר מדי וניסו להקדים את מה שעדיין לא נמצא, רק אחרי שהחכמה נבנית וישנה הקשבה לקודש אז הוא יוכל להתגלות.
שאיבת הכוחות מהעולם הבא | אורות הקודש ב' [4] פס' "ההגות הכמוסה", פס' ב' עמ' רפז'
עולם הזה שואב כוחות ואידיאלים מהעולם הבא, אנחנו שואפים שהעולם הזה יתנהל עך פי הרצונות של הקב"ה וכל העולם הזה יתנהל באור הגדול של העעולם הבא, לא כקישוט אלא חיים אמיתיים.
כשהתורה נהיית פרגמטית, כשנעלם ה"אבא" מהבית | אורות הקודש ב' [2] פס' "הקודש העצמי" עמ' רפד'
בהגיענו ללימוד התורה אנחנו צריכים תמיד שני מבטים. מצד קדשותה ללא נגיע לחיים, מצד יישומה בתוך מהלך חיינו. אך הסכנה כאשר המטרה נהיית פרקטיקה ותוצאות בחיים.
הקודש – הגדרתו, תפקידו ויחסו לעולם הזה | אורות הקודש ב' [1] פס' "הקודש העצמי" עמ' רפג'
הקודש הוא דבר עצמי, כחמה שאין לה נגיעה במציאות העולם הזה. יש שלבים בהורדת המקור עד להגעתו לעולם המעשה, מדרגות ושלבים אשר אינם פוגעות במקור אך מאפשרות מפגש.