כולך יפה רעיתי
5 פ ר ק א 5
שליחתו האלוקית של הרב קוק זצ“ל
באגרת משנת תרס"ח כתב הרב קוק לרב יצחק הרצוג:
“אנכי הנני עושה את שלי. ידעתי כי למחיה שלחני ד‘ אל אדמת
הקודש, והנני מוצא לעצמי חוב קדוש לדבר כפי רוחי הפנימי, בעבור שמו הגדול, ועבור עמו ונחלתו“ )אגרות ראי“ה, אגרת קמו(.
עלינו להבין את כוונת הרב במילים הללו.
באותם ימים הרב קוק לא היה הרב היחיד בארץ ישראל. היו בארץ תלמידי
חכמים גדולים וחשובים בנגלה ובנסתר. אמנם לית מאן דפליג שישנה ברכה
בכל תלמיד חכם שמגיע לארץ ישראל, ואין ספק שבמסגרת תפקידי הרבנות של
הרב הוא פעל ועשה רבות, אך עדיין אין בכך כדי להצדיק את הביטוי “ידעתי
כי למחיה שלחני ד‘ אל אדמת הקודש“. זהו ביטוי ששייך לעניין אחר, לשליחות
אלוקית מיוחדת של הרב קוק, ואת השליחות הזו עלינו להבין.
לאפנ הי בשנ ת ביין שארת אשל ליוחלויתמו והד מי זוכחודתת עשלל ההרכב, לילש להקדים יסוד חשוב.
כותב הרב:
“אהבת ישראל והעבודה של הסנגוריה על הכלל ועל הפרטים איננה
רק עבודה הרגשית לבדה, כי אם מקצוע גדול בתורה וחוכמה רחבה“ )אורות ישראל ד, א(.
הרב מלמד שאהבת ישראל אינה מתחילה ברגשות אלא בדעת. "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם
וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ" )דברים ד לט( – תחילה מופיעה הדעת, ובעקבותיה מתעורר
הלב.
6
ר א ש י ת צ מ י ח ת ג א ו ל ת נ ו | ה ר ב א ל י ס ד ן
בפסקה הבאה, מסביר הרב מניין צריכה לנבוע אהבת ישראל:
“אהבת ישראל היא תולדה מהאמונה באור האלוקי של כנסת ישראל,
שהוא ]האור האלוקי[ לה סגולה עצמית שלא תזוז ממנה בכל חליפות
הזמנים“ )אורות ישראל ד, ב(.
"עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ" )ישעיהו מג כא( – ריבונו של עולם נטע בתוכנו
נשמה כללית אלוקית ונצחית. הבחירה האלוקית בעם ישראל שהחלה ב"אַתָּה
הוּא ה' הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם" )נחמיה ט ז( ונחתמה במעמד הר סיני
כאשר "הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם לַה' אֱלֹהֶיךָ" )דברים יז ט( – לעולם לא תוחלף ולא
תשתנה.
ממשיך הרב:
“ביותר צריכה האהבה העליונה הזו, וסיבתה ]שהיא[ האמונה הפנימית
בשורש האלוקי שלה, להיות מתעוררת בקרב אנשי לב בעת ירידתה
של האומה, בעת אשר רמיסת קודש וזלזול דת יראו בכל תוקף ועוז“.
במיוחד כאשר יש רמיסה של קודש, כאשר יש זלזול בדת, צריכים אנשי לב:
“להבחין שעם-כל-זה כח ישראל גדול הוא ועצום לאלהיו, ולהסתכל
במאור הפנימי, החודר את רוח הכלל, ושמשכנו הוא גם כן בכל נפש פרטית שבישראל בגלוי או בסתר, גם בנפש הנסוגה מאד, אשר סרה
הרבה מדרך ד‘".
ולזה מוסיף הרב דבר נוסף:
“הגילוי שמגלה הצדיק האוהב את עצמיותה של האומה בכל עז חייו,
את הטוב האלהי הצפון בקרבה ]של האומה[, פועל לטובה על האיש
העוסק בסניגהוהרוילה כי הםא מקידו תירנתי תה זבאזתע, פלםר והמעמגוו םמ. על שפלות החיים הגסים והמוגבלים,
והפעולה חוזרת באורח סגולי על כללות האומה ופרטיה, להכניס בם כח מעורר לחן ולחסד־אל, שיפלס להם אורח לתשובה מאהבה“.
אומר הרב: מי שאוהב את עצמיותה של האומה, זה פועל תחילה עליו. זה
מרומם אותו. העין הטובה פועלת בראש ובראשונה על בעל העין. ואחר כך
הפעולה חוזרת ומרימה גם את כלל עם ישראל.
כ ו ל ך י פ ה ר ע י ת י | ש ל י ח ת ו ה א ל ו ק י ת ש ל ה ר ב ק ו ק ז צ “ ל
7
אולם כדי להסתכל בעין טובה באמת, יש להבין מהי עין טובה. עין טובה אין
פירושה להתעלם מכל הבעיות! ובדיוק זה מה שאומר הרב בפסקה הבאה:
“האהבה הגדולה שאנחנו אוהבים את אומתנו לא תסמא את עינינו
מלבקר את כל מומיה“ )אורות ישראל ד, ג(.
"אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ" )משלי ג יב(. העובדה שאנחנו אוהבים את עם ישראל,
מאמינים בעם ישראל ויודעים שזה עם הנצח, לא מביאה אותנו לעצום עיניים
ולהתעלם מכל הבעיות. אדרבה, היא מגבירה בתוכנו את תחושת האחריות על
כלל האומה, ועל ההתנהגות הראויה לה. עלינו למחות כנגד המומים הקיימים
באומה, אך יחד עם זאת:
“אבל הננו מוצאים את עצמיותה אחרי הביקורת היותר חופשית נקייה
מכל מום. כולך יפה רעייתי ומום אין בך“ )שם(.
עלינו ל המתצרדג לה עלצהמתיומתק, ד מבצדש ני ה סדגבורליה ם: הנהשתמנהתיגות, ת מהצאדו מההמ הבופתו עשל, ל והעכצללמ יו– ת" כֻּעָלּםךְ יָיפָשהר רַאלְע.ָיתִי וּמוּם אֵין בָּךְ" )שיר השירים ד ז(. המום מתגלה בהופעה החיצונית.
מי שלא אוהב את האומה אהבה אמיתית אינו יכול להדריך אותה. אמא יכולה
לחנך את בנה ולומר לו מה ראוי לו ומה אינו ראוי לו דווקא משום שהיא אוהבת
אותו, בטוחה בו ומאמינה בטוב שבו.
הטחבו במה לוגההאכו רוח בישל ש אמהלבבת רישראל אינם חידוש של הרב זצ"ל. חז"ל, הראשונים
והאחרונים עוסקים בזה רבות.
חידושו של הרב הוא בהסבר המיוחד של מאמר חז"ל שלקוח מתיקוני הזוהר
על דור עיקבתא דמשיחא שהוא:
“טב מלגאו וביש מלבר“ )תקנ“ז צג ב(.
רבים חושבים שפירושו של מאמר זה הוא שאף על פי שדור הגאולה הוא רע
בחיצוניותו, עדיין הוא טוב בפנימיותו