אחרי שהכרנו בהקשבה פנימית שיוצרת אותיות – משימות – עולם פנימי עשיר, מגיעים לנקודה בה המעיין הפנימי פורף החוצה וזה על ידיד המפגש בין החוויה החיצונית – אנושית לבין הצורך לביטוי הפנימי הקיים בו וכך האדם "קורא שמות", ומחדד שזהו עיקר תפקידו של האדם לדבר = להוציא לפועל את המפגש עם המציאות מתוך המעיין הפנימי הפועם בקירבו.