בסוף ספרו גבורות ד' סוקר המהר"ל את חמשת חומשי תורה ונותן שם לכל חומש, שם שמבטא את ייעודו, את עניינו. וכשהוא מגיע לספר ויקרא הוא אומר שספר ויקרא זה הספר שכנגד התואר "נורא" המיוחס לקב"ה. אנחנו בתפילה אומרים "האל הגדול הגיבור והנורא", התואר "נורא" מתייחס לספר ויקרא.
נורא- "שמך נורא על כל מה שבראת", השם נורא מבטא את התבטלות כל היצורים אל הסדר האלוקי. כל המציאות כולה מסודרת בסדר מאוד עליון, וכל היצורים כולם מקבלים עליהם, משועבדים, מחויבים לסדר המאוד מאוד נשגב הזה.
יעקב, כשהוא מגיע אל המקום- "ויפגע במקום", כשהוא רואה שיש מקום שהוא גם שער השמים וגם בית אלוקים, מקום שהוא פה בארץ, שבו שמים מתגלים בכל המציאות הארצית, אז הוא אומר "מה נורא המקום הזה". להבין שהמציאות כולה כפופה ומסודרת על פי שם ד'.
ספר ויקרא עוסק בתחילתו בעיקר בקורבנות.
קורבנות- איך כל חלקי המציאות, הדומם, הצומח, החי, כולם מתקרבים, ולא רק שכולם מתקרבים, כולם מתבטלים, הולכים ומוקרבים אל הסדר העליון, ולכן כותב הרמב"ן בפרשיות הקורבנות שתמיד רק שם י-ק-ו-ק מופיע בקורבנות ולא השם "אלוקים". השם העליון, הנשגב, השם הנורא, י-ק-ו-ק, השם שמבטא את הסדר העליון שכל הנבראים והנמצאים בטלים אליו ומתקרבים אליו.
הקורבנות הם התבטלות. והעבודה, עבודת התפילה שלנו, שהיא כנגד הקורבנות, בעיקרה אותה ההתבטלות, אותה קבלת עלינו מתוך נוראות, מתוך עמדה של קבלת מלכות שמים החודרת לכל פרטי חיינו.
חודש טוב ובשורות טובות.