האבחנה בין פרשת תזריע לפרשת מצורע מתחדדת השנה. אנחנו מפרידים השנה בין שתי הפרשיות. פרשת תזריע עוסקת בטומאה של המצורע ופרשת מצורע פותחת בסדר הטהרה של המצורע.
האבחנה הזאת בין הטהרה של המצורע לבין הטומאה שלו מובלטת גם בהפטרות.
בהפטרת פרשת מצורע, הפרשה שעוסקת בטהרה, מסופר על ארבעה אנשים מצורעים שנמצאים מחוץ לעיר שומרון. זה שארבעה אנשים מצורעים נמצאים מחוץ לעיר שומרון, זאת אומרת שאלו ארבעה אנשים שלקו בקטנות, בשטחיות, בחשיבה פרטית ואגואיסטית. ואכן חז"ל אמרים שאלו גיחזי - הנער המשרת של אלישע - ושלושת בניו שחטאו בתאוות ממון במקום לחשוב על קידוש ה'. גיחזי ושלושת בניו מספרת ההפטרה, רואים לפתע את המחנה הארמי נעלם ונסוג, הם מגלים שכל השלל נשאר ומזון רב לשומרון הנצורה הגיע. הם אוספים לעצמם וברגע של אמת הם אומרים, רגע זה לא טוב מה שאנחנו עושים, בואו נפיץ את הבשורה לכל ישראל, מה אנחנו לוקחים את כל השלל רק לעצמנו. יש פה עיר שלמה הגוועת ברעב.
זאת התשובה של המצורע, כאשר המצורע יודע רגע אחד להתאושש, להתעשת, בהיותו מחוץ למחנה להתחיל לחשוב על המחנה כולו, על העם. זאת עיקר הישועה שלנו. בימים של חרות בליל הסדר הפסגות שלנו מגיעות מהעובדה שאנחנו חושבים על התהליכים של האומה כולה, על ההיסטוריה של העם כולו, על מה שקורה עם העם כולו. כך בטוח לא ניפול ברשת של חמץ קטן פרטי העסוק בשאננות אישית ובשומן הפרטי האישי שלו.