במקביל לתרומה, במקביל לאהבה ולנדבת הלב, נדרשת גם יראה, גם הכנעה, גם שברון לבב. "ויקחו אליך שמן זית זך כתית". שמן הזית כותתים אותו, כותשים אותו, הוא עובר ייסורים, הוא עובר קשיים, ורק מתוך כך נוצר המאור.

הציווי על שמן זית הוא בעצם כותרת לפרשה כולה העוסקת בגורם האנושי, באדם שיעבוד, באדם שיתפקד בתוך המשכן. המשכן כולו נבנה על ידי האהבה הגדולה של עם ישראל, על ידי נדבת הלב. אבל בתוך המשכן הכהנים שיעבדו ידרשו להיות מאד מדויקים, אנשי עבודה ועמל, אנשים עם יראת שמים מאד מאד גבוהה, מאד מרוכזים במלאכתם, שלא בוחלים מעבודה שיש בה עמל, שיש בה קושי.

שמן זית זך. על ראשם של הכהנים ימשח שמן, כך מתואר בסוף הפרשה, שמן שירומם אותם, שיזכך אותם. הכהנים נדרשים למחשבות מאד מזוככות, לשמן זך, לשמן מעל הראש. עיקר עבודת הכהנים לא תהיה רק במעשה, אלא במחשבה.

מסכת זבחים פותחת את סדר קודשים, סדר העבודה, בהלכות המחשבה של הכהנים. לפי אחת המשניות, הכהן צריך לחשוב שש מחשבות בזמן הזבח, הוא צריך להיזהר שלא תסטה מחשבתו שמא יפגום בזבח, עבודת הרוח, עבודת הכוונה. זיכוך מתמיד שהוא זה שמוציא את השמן למאור.
שמן המאור הוא הכותרת של האנשים של הפרשה שמשלימה את הכלים עם האדם, את המשכן עם הכהנים שבתוכו.
הכלים ללא הנשמה, ללא האדם, אין בהם תוחלת. האדם הוא  ליבו של המשכן. ומעל הכל הכהן הגדול שכל מחשבותיו ורגשותיו וליבו צריכים להיות קודש, וסביבו כל מערכת המקדש מוצאת את מקומה ושלמותה.

שבת שלום ופורים שמח