עם סיומו של ספר שמות משה מסיים לבנות המשכן, אבל לפני שהוא מסיים לבנות את המשכן הוא מברך את כל העוסקים במלאכה. לפי חז"ל (מובא ברש"י) הוא ברך אותם בברכת 'ויהי נועם', "ויהי נועם ה' אלוקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו" ברך משה את ישראל שתהא שכינה שרויה במעשה ידיהם.
השכינה השרויה במעשה ידינו נקראת בפיו של משה רבינו נועם. נועם זאת התאמה, דבר נעים זה דבר שמתאים דבר שיש בו הרמוניה, שהוא לא צורם, לא סותר.
המשכן מורכב מהמון חלקים. המון עובדים המון כשרונות המון צדדים, כדי שתשרה שכינה במעשה ידינו נדרשת התאמה בין כולם, הרמוניה. נדרשת יכולת שיתוף פעולה, יכולת ראיה כוללנית אחדותית. ברך משה את ישראל שיחד כל העוסקים במלאכה יהיו ביחד בבחינת נועם. הגמרא במסכת סנהדרין אומרת שתלמידי חכמים שבארץ ישראל נקראים נועם, שמנעימים זה לזה בהלכה. כלומר גם כשיש דעות שונות מצליחים לכלול ביחד את כולם למצוא כל אחד תפקידו את עניינו כדי שתשרה שכינה. כדי שמלאכה אחת, מרכבה אחת תווצר במין כולם.
גם במוצאי שבת עם יציאתנו מהשבת, כשאנחנו פונים לששת ימי המעשה. אנחנו נוהגים לומר ויהי נועם. אנחנו מאוד מאוד רוצים שששת הימים על כל הצדדים השונים, ששת צדדי המציאות על כל מה שנעבור במשך השבוע, שכמה שאפשר שכולם יהיו קשורים זה לזה מתואמים זה לזה, שנחיה חיים קצת יותר מאוחדים, קצת יותר מלאים, יותר שלמים. שצדדי החיים השונים שלנו יהיו מדובקים יחדיו.
ספר שמות מסתיים במלאכת המשכן וכשמשה נכנס אל המשכן הוא זוכה לראות שאכן ענן השכינה מלא את המשכן. ברכת הנועם שורה במעשה ידיהם של ישראל.
יהי רצון שברכת הנועם תשרה במעשה ידיו של כל אחד ואחד ובמעשה ידיהם של כל ישראל יחדיו. אנחנו עומדים בנסיונות קשים התמודדויות לא קלות, ולוואי ששכינה תשרה במעשה ידי כל העוסקים במלאכה.
שבת שלום וחודש אדר שני שמח.