המערכת הזאת של בין אדם לחברו עסוקה כל הזמן בבירור מקומו של כל אחד בעולם, את הזכות שלו להתקיים, להיות בן חורין, את הזכות שלו לא להיפגע, את הזכות של כל אחד להתממש, שיהיו לו נכסים, את המקום של כל אחד. לכל אחד יש מקום בעולם, והמשפט עסוק לברר כל הזמן את גדרי המקום של כל אחד ואחד.

חשן המשפט שהיה על ליבו של אהרון נקרא כך- "משפט" על שם האורים ותומים שהיו בו. האורים ותומים- סדר מופלא של צירוף אותיות, צירוף שמות שעל ידו היתה יכולת הכרעה בפרטים שנכונים וטובים לכל אחד ואחד.

השמות של כל עם ישראל נמצאים על לב אהרון. כל הפרטים, כל אחד ואחד מאתנו רשום שם, האותיות שלו נמצאות שם. המיקום של כל אחד ואחד מאתנו, הנחלה של כל אחד מאתנו היא חלק מהרצף האדיר של כל האותיות של עם ישראל. כל אחד ואחד מאתנו הוא אות, הוא מילה, הוא חלק מסיפור ובסיפור צריך את כל המילים, ואם אות אחת חסרה בספר התורה הוא פסול. "אלה המשפטים"- הדאגה לכל האותיות של כולם, אסור להפסיד אפילו אות אחת. אם אות אחת לא תהיה בת חורין, אם אות אחת לא תממש את עצמה. אם אות אחת תרגיש פגועה, חסרה- זה פוגם את כל ספר התורה, הסיפור לא יסופר.

כל כך חשובה ההקפדה על המשפט, על הדין המדויק. חשן משפט על ליבו של אהרון. כשדיינים דנים אדם הם לא רק דנים את הממון או את הנזק הכספי, הם דנים את הייעוד של האדם. מה הנפח והיקף ההשפעה שלו במציאות. מה המעגל שבו הוא מתממש. הם בעצם מבררים את האות המיוחדת שלו בתורה, את הנשמה המיוחדת שלו, איך היא יוצאת אל הפועל, איך היא מתגלה כאן, באיזה בית, באיזה שדה, באילו נכסים.

ההתרגלות לראות בנכסים ובזכויות מעגלי התפשטות של האישיות מעמידה את כל עולם הנכסים במבט אחר, את כל עולם החומר במבט של המשך הנשמה, המשך גילוי האות המיוחדת של כל אחד ואחד מאתנו. צדיקים זוכים שטווח ההשפעה הנשמתי שלהם מתגלה באמת בחומר. החמור של ר' פנחס בן יאיר שלא רצה לאכול משהו שלא מעושר, חמור של תנא אחר שלא הסכים ללכת אם היה גזל בנתיב ההליכה שלו. היתה פרה שלא רצתה לעבוד בשבת. ואלישע הנביא חשב אפילו שהמקל שלו יכול להחיות מתים. טווח ההשפעה של האישיות, של האות מתגלה במעטפת- בבגדים, בחפצים, בממון. "צדיקים ממונם חביב עליהם", לא מצד הערך החומרי שלהם, אלא כי הוא חושף ומגלה את האישיות שלהם בעולם הזה.

שבת שלום וחודש טוב. "משנכנס אדר מרבים בשמחה"- ואפשר להחמיר גם באדר א'...