"בכל דרכיך דעהו, והוא ישר אורחותיך" (משלי, ג', ו'). "איזוהי פרשה קטנה שכל גופי תור התלויים בה- בכל דרך דעהו והוא יישר אורחותיך" (ברכות סג.). "בכל עניניך דעת את ד', תן דעתך לחשוב לעשות מעשיך למען יביא בדבר תועלת לקיים דבר ד'" (מצ"ד). כל גופי תורה תלויים באמירה ה"קטנה" הזו- בכל דרכיך דעהו. בכל דבר ודבר חפש את קרבת ד'. אור ד' מתגלה בחיינו וכל רגע בחיים מקפל בתוכו פן מסויים של האור. בכל פינה ובכל צעד מסתתר אור מיוחד, ומכולם עלינו להוציא את דעת ד'. זו שאיפת השלמות של חיי עם ישראל, שתומצתה ע"י חז"ל במשפט קצר, "שנאמר ברוח אלוקי בלא ספק" (רמב"ם, שמונה פרקים סוף פרק ח'): "וכל מעשיך יהיו לשם שמים".
כתוצאה מהמאמץ התמידי לדעת את ד' בכל דרכינו- באה הברכה ליושר הצומח מעצמו בתוך האדם, באופן מימלאי- "והוא יישר אורחותיך". "הדרכים הם הגדולים, והאורחות הם הקטנים המתפשטים... ויען שאורחות החכמה הם רבים אין קץ...ואי אפשר שידע כל הפרטים הבאים לפניו איך יתנהג בהם כפי דרך התורה והחכמה- משיב שאתה תדע את ד' בכל דרכיך הכוללים והוא יישר אורחותיך, שע"י סיוע אלוקי יהא גם אורחותיך הפרטים ישרים..." (מלבי"ם). החיים מלאי התלבטויות ואפשרויות. המענה אליהן איננו תמיד כ"כ פשוט, ולא תמיד ניתן למצוא תשובה ברורה בחכמת התורה. מתוך העמל של "בכל דרכיך דעהו", תבוא העזרה מלמעלה, והחוש הפנימי הטהור, שמקורו בנשמה שהיא חלק אלוק ממעל ויודעת את אלוקיה- החוש הזה יקלע אל המטרה.
ועיקר העבודה היא- "דעהו", בדעת, בלימוד. כל פרט מפרטי החיים. כל מצב ממצביהם המשתנים, צריך להבחן בכור הדעת, במלחמתה של התורה, במשא ומתן של הלכה, ובליבונה ובירורה של העמדה הרוחנית והמוסרית. נאמר בגמ' במסכת ברכות (לג.) "גדולה דעה שנתנה בתחילת ברכות של חול". ופירש הרב בעין אי"ה שם: "גדר הדעה הוא להשתמש בכל דבר, גם השפל שבתשמישים, לתכלית המעלה, והנה, השעה שהאדם מתעסק במעלות ועניני הקדושה- אפילו לא תהיה דעתו גדולה נקל הוא שיעשה הדברים לתכלית השלמות. אבל כשמתעסק בענייני חול זאת צריך דעה הגונה לשעבדם לתכלית המעלה, כחכם הרואה את הנולד. "ועל זה נאמר בכל דרכיך דעהו שאמר על זה בר קפרא שהיא פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויים בה... על כן תחילת ברכות של חול, כשפונים לענייני החולין ויוצאים מענייני הקדושה, צריכים להקדים ברכת הדעת ותפילתה, שאז גם עניני החול קודש יהיו".
שאיפה זו מיוסדת על האמונה הגדולה ש"ישראל ואורייתא חד", וכל רגע הוא בעל משמעות נצחית בהיותו גילוי של התורה- רצון ד'. מעמדה זו נובעים כל המשפטים והדינים המפורטים שבתורה: "הדינים, דיני תורת חיים מציינים אותנו מכל עם ולשון... "בכל דרכיך דעהו" שהיא פרשה קטנה שכוללת כל גופי תורה, שיוצאת אל הפועל ביחידי סגולה, נחלת הכלל היא באמת. כל שאיפת החיים וכל חפץ החיים, הקניין ותשוקותיו, העושר והכבוד... ממקור הקודש הם נובעים ,על כן המשפטים הם קודש קודשים... ודרישת אלוקים של המשפט נשארה סגולה ישראלית..." (אורות עמ' כא').
"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם- לא לפי עכו"ם". "לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום, הללויה".