ועשית כיור נחושת וכנו נחושת לרחצה. בפרשתנו אנו פוגשים את הציווי על בניית הכיור ועל תפקידו. ורחצו אהרון ובניו ממנו. בבואם אל אוהל מועד ירחצו מים, ולא ימותו. אסור לכהן להיכנס לעבודת הקודש בלא רחיצת ידיו ורגליו בכיור.
בסידור "עולת- ראיה" מבאר הרב קוק את תפקידו של הכיור הקודם לעבודת המקדש. הכיור הוא הטהרה הקודמת לקדושה. הקדושה היא העבודה הפועלת. סדרי השראת השכינה הם כל הלכות הקודשים. עבודת המזבח, השולחן והמנורה הם סדרי ההופעה של השכינה. זאת עבודת הקודש הפועלת ומחוללת. אך לפני שניגשים לעבודה זו נדרשת הכנה מצידנו, וזו הטהרה. הטהרה עוסקת בחיים "שלנו", כפי שהם מתגלים במחשבות וברגשות, בכל כלי ההכרה והמודעות. הידיים והרגליים מתרוצצות ופוגשות רשמים שונים. את כל אלה צריך לטהר. אי אפשר לקדושה שתתגלה כשהחיים אינם מטוהרים, כלומר- כשאינם מתאימים ומתואמים כלפיה. הטהרה היא עבודה מדייקת, מסדרת, מעמידה כל כח במקומו הראוי לו. היא מודדת את כל הכוחות באמת- מידה של הקדושה. הקדושה- שאיפת הקודש- היא שנותנת את ה"סרגל" לפיו מעריכים ומסדרים את החיים במצביהם ואתגריהם השונים. מה טוב, ומה פחות טוב, והיכן מקום ביטויו של כל דבר. הטהרה יונקת מהקדושה. ואנו, הצועדים מבחוץ פנימה, מוכרחים "להתארגן", ליישר את כל הנטיות סביב שאיפת הקודש, להתאים אותם לשם. לא להשאיר פינה שמושכת את הנפש למקום אחר. עבודת הטהרה מלווה אותנו בכל רגע, בכל התלבטות ובכל משימה. היחס הזה שבין הטהרה לקדושה מזכיר מיד את הפסוקים המפורסמים שבספר תהילים: "מי יעלה בהר ד', ומי יקום במקום קודשו"- "נקי כפיים ובר לבב". העלייה להר ד' והעמידה במקום הקודש מחייבת מעמד נפשי של נקיות כפיים ובר הלב.
ועוד פסוק מתנגן בדמיון: "לב טהור ברא לי אלוקים, ורוח נכון חדש בקרבי".
לעיתים אנו מפנים את עיקר תשומת הלב ל"משימות", לקידום הדברים, להתרחשות בפועל.
מה מקדם את העם והמדינה, מי מקדם. אך אל נשכח את הכיור. איכות ה"משימה" תלויה בטהרתה.
הכהנים הם שליחי ציבור, כל שליח- ציבור- ככהנים- חייב לעבוד את עבודת הקודש מתך נקיון כפיים. אין כאן הבעת עמדה ביחס להתרחשות כזו או אחרת, יש כאן הבעת ציפייה. הציפייה שלנו היא להעמיד שליחי ציבור, אנשי קודש, שאת כל חייהם מנהלים בטהרה.
ובטרם ניגש לעבודת הקודש שלנו נישא תפילה לאבינו שבשמים: "יהי רצון מלפניך, שנזכה לטהר ליבנו מכל רגש זר, וליישר מחשבותינו ולנקותן מכל מחשבה רעה, ויהיו כל מעשינו נקיים וזכים לפניך, יודע תעלומות,
וכל כוחותינו וחלקי נפשנו מרוכזים יהיו רק בך, בגילוי כבודך,
ולא יתערב בנו שום כתם, ונהיה ראויים להיות כלים לעבודתך,
לב טהור ברא לנו אלוקים, ורוח נכון חדש בקרבנו,
ויהי נועם ד' עלינו, ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידנו כוננהו".