פרשתנו פותחת בציווי "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך". 'שער העיר' בתנ"ך הוא מושג, זה מקום שבו השופט שופט, המקום שבו הדיינים מנהלים את ענייני העיר. הזקנים יושבים בשער, יושבים בו האנשים בעלי הסמכות המוסרית והערכית.
שם, בשערים, גם קובעים את השער, את שער המטבע, ואת שערי המחיר. כל יום, בכל עיר ועיר מי שקבעו את השערים, את המחירים לצרכן, לא היו הכלכלנים, ולא היו אנשי הממון, אלא השופטים, אנשי הצדק, אנשי המוסר, זקנים שבשער, אנשים עם ניסיון חיים, עם רגישות חברתית. אנשים שנתקלים כל יום בדינים, בויכוחים שבין אדם לחברו, נתקלים בקשיי הפרנסה, במצוקות שאנשים נקלעים אליהם.
השער, שער העיר, שם קובעים לא רק את עקרונות- העל, אלא את היכולת לשָׁעֵר, להעריך, למדוד נכונה לאיפה החברה הולכת, מה הכיוון שאליה היא נוטה,וזה השער של העיר, זאת דלת הכניסה, זאת הכותרת. כל מי שבא בשער העיר רואה מה הכותרת של העיר, מה חלון הראווה של העיר. בעיר יושבים בחלון הראווה השופטים, אנשי הצדק.
גם הנביאים יושבים בשערי העיר. ראינו בפרשת ראה את החשיבות לדאוג ללויים שבשערי העיר, וההתייחסות לכך חוזרת גם בסוף פרשת שופטים- "וכי יבוא הלוי מאחד שעריך מכל ישראל". הלוי נמצא בשער יחד עם אנשי הרוח ואנשי הצדק. והלוי הזה, אין לו נחלה ואין לו אדמה והוא חייב לבוא פעם בכמה זמן לשמור בבית המקדש, לשרת יחד עם הכהנים. הוא שותף לצוות השער, לצוות שאמור לשָׁעֵר.
שער גם לשון שיער, מקום ששם הצמיחה, השיער הצומח של העיר. צמיחת החיים התרבותיים של העיר, שם זה קורה, בשער.
אם יש שאלה, ספק, הולכים לשער. בפרשת השבוע גם מתואר אירוע חריג- אם נמצא חלל באדמה שליד העיר, זקני העיר היושבים בשער לוקחים אחריות, הזקנים לוקחים אחריות על זה שאולי לא דאגו למי שאין לו בית, למי שאין לו מקום לגור- לישון, לאכול. לוקחים אחריות על הנזקק, אחריות על היחיד.
השופטים לא נמצאים בכס המשפט אי שם למעלה, אינם נמצאים בהיכל מנותק, הם נמצאים בשערי העיר.
שבת שלום וחודש טוב.