כיצד מתכוננים ישראל למלחמה? מה צריך להכין, לצייד ולוודא תקינות ומוכנות, לפני הקרב? כלי הנשק או טהרת הנלחמים, תהילים או טילים, בטחון בד' ותפילות או מקצועיות וחיילות?
פרשת החוזרים מעורכי המלחמה, היא המקור ממנו יש להעמיק ולשאוב מים חיים, ממנה נשכיל דעת, היאך יוצאים לקרב.
ראשית בא ציווי הכתוב: "כי תצא למלחמה על אויבך, וראית סוס ורכב עם רב ממך, לא תירא מהם, כי ד' אלוקיך עמך המעלך מארץ מצרים". יחסי הכוחות הם לרעתנו, הצפי הוא להפסד בקרב, אך עלינו לזכור שכל אלו הם חישובים אנושיים, בתוך חוקי העולם הזה. "עם רב
ממך - בעיניך הוא רב, אבל
בעיני אינו רב" (רש"י).
אמור מעתה: שני תרחישים צריכים להכין, האחד, מלחמה לפי "ממך", יחסי כוחות בעיניים אנושיות, והשני, מלחמה "בעיני ד' ", שם יחסי הכוחות אחרים, "סוס ורכב- בעיני כולם כסוס אחד" (שם).
שני התרחישים אפשריים. במה תלוי איפה איזה יקרה בפועל? בנו. באמונתם החכמים וביטחונם. לשם כך נחלקת ההכנה המוראלית בטרם קרב, לשניים: דברי הכהן ודברי השוטרים.
הכהן, המשוח במיוחד לשם דברו זה, ניגש אל העם, ובפיו שלושה משפטים: א. "שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויבכם. ב. אל ירך לבבכם, אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם. ג. כי ד' אלוקיכם, ההולך עמכם, להלחם לכם עם אויבכם, להושיע אתכם".
מן המקדש הפנימי, יוצאת האמירה המרכזת אל כל ישראל את נקודת אמיתת הוויתם, שמע ישראל! התכנס והתרכז בשמיעה פנימית, כשם שאתה עושה ערב ובוקר בכל יום תמיד, לייחד את ד' בכל הרקיעים ובד' רוחות השמים. אין עוד. היה אתה מה שנשמתך מבקשת, להיות מאוחדת עם רצון ד' בלא שום שיור, בלא שום רצון נוסף. מתוך כך כל גבורת הלוחמים ועצמת צבאו של האויב מתנדפת כעשן ובטלה מאליה, ואין פחד ואין כל סכנה. לא תיפול שערה מראשו של שום לוחם ישראלי. אם צבא ישראל במחשבותיו מאוחד לחלוטין עם רצון ד' ועל יחודו הוא עושה את כל מלחמתו, הרי שהמלחמה לד' היא, ומלבד הניצחון המובטח, מובטח גם העדר נפגעים (רמב"ן).
זוהי השאיפה. כך יראה הקרב האידיאלי. בפועל, תלויות התוצאות בשאלה עד כמה האמונה האהבה והיראה שבלב הלוחמים למדרגה זו או מרוחקות ממנה, חלילה. על כן לאחר שכילה הכהן את דבריו הקצרים, מגיע תורם של השוטרים. הללו, תפקידם לארגן את המהלכים בצורה מסודרת ומוצלחת, ולהבטיח ניצחון גם בדרך הטבע. הם בדבריהם מונים את רגימת שלשת החוזרים לפני הקרב: הבונה בית ולא חנכו, הנוטע כרם ולא חיללו והמארס אשה ולא לקחה, ולבסוף הם מוסיפים את הירא ואת רך הלבב.
שלשת החוזרים הם אנשים שליבם נשאר בעורף. עם הבית, הכרם והאשה לא נשלמו מעשיהם. הם עלולים לחשוב על גורלם הפרטי, ובכך להוריד את רוח הכלל מהתעלותו להלחם למען יחוד ד' בלבד. הם עלולים לגרום להפסד גם במובן האמוני וגם המוראלי. עליהם לחזור ולא להיות חלק מהכח הלוחם. אי אפשר לצפות למהלכים רק לפי התרחיש האידיאלי. חובה לסלק משדה הקרב כל גורם שעלול לסכן את רוח הלחימה.
אף ה'ירא', שנחלקו בו רבותינו, אם הכוונה ליראת עוונות או ליראת מלחמה, מסולק משדה הקרב מחמת השפעתו התבוסתנית על רעיו הלוחמים. ועתה, מששבו אחור כל המוטרדים והדואגים, יוצאים בעוז כל הנשארים, כשליחי האומה, להלחם בשם ד', ולכלות אויביו.