השער, מקום הכניסה לעיר, הוא המקום בו יש לשער, להעריך את ענייניה של העיר. כל עיר מוקפת בחומה, בגדר. לכל עיר, לכל מקום יש הגדרה עצמית. והמקום ששם משערים את ההגדרה העצמית, מעריכים אותה, נותנים לה את מהותה ותוקפה, זה בשערים. "זקנים ישבו בשער", "הלוי אשר בשעריך", השופטים בשער, "נודע בשערים בעלה". האנשיםהאיכותיים, האציליים, הרוחניים, יושבים בשערי העיר, יושבים בפתחה של העיר ומשערים, מעריכים, ואומדים כל הזמן להיכן החיים זורמים, להיכן העיר אמורה להגיע מהן, הגדרותיה של העיר. גם לעתיד לבוא שערי ירושלים יהיו פתוחים יומם ולילה ובהם יהיו אבני אקדח, אבנים מאירות, אבנים ששופכות אור על החיים, אבנים גדולות.

עוד לפני ההתרחשות עצמה של העיר, יש את המבוא לעיר, את השער. את המחשבות, את אמדן הדעת, את ההשערות שמתוכן אחר כך נבנים החיים של העיר.

עוד לפני ראש השנה, עוד לפני שהשנה החדשה תתחיל, יש את השער לקראת השנה החדשה. שער שלם, עולם שלם של הכנה. חודש אלול, חודש שבא לבנות בקרבנו את היכולת לשער, להעריך, לאמוד, לדון במה אנחנו רוצים, איזה חיים אנחנו רוצים שיבנו בקרבנו בשנה הבאה בעזרת ה'. סוף מעשה במחשבה תחילה. סוף העשיה של שנת תש"ע מתחילה במחשבה, בכוונות שיעמדו לקראתה. חודש אלול אינו רק חותם שנה אלא בעיקר פותח מבוא לשנה החדשה.

"שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך". כל מקום, כל אדם זקוק לשופט בשער שלו. שופט, איש אמת, איש ירא אלוקים שונא בצע, שלא לוקח שוחד. אסור לקחת שוחד, השוחד מעוור עיניים, לא מאפשר לנו לראות דברים נכוחה, לא מאפשר ביקורת, לא מאפשר ציפיות לא מאפשר הרמת רף. לאדם אסור לקחת שוחד אף מעצמו, אסור לו לשחד את עצמו בטיוחים כאלה ואחרים. להיפך, אם רוצים להעלות את רמת החיים כל הזמן, אם רוצים שהחיים של תש"עיגדלו, הדבר האחרון שצריך לעשות הוא לטייח, להסתיר, למחוק. "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך", ובזכות זה, בזכות משפט הצדק, "תחיה וירשתה את הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך".