בחירה חופשית / הרב גלעד סלומון (תשע"א)
התורה אומרת לך "ראה", התבונן והבן, "אנוכי נותן לפניכם היום", שתי צורות חיים עומדות לפני כל אחד, יום יום ושעה שעה, "ברכה" דרך הברכה – ההעצמה של כל טוב בחיים, ההפריה וה"הברכה" הקרובה בשורשה להפרחה, וכל הפרחה תלויה בהכרעה להשקעת מאמץ ולוויתורים לא פשוטים, "וקללה" ולעומתה בדיוק באותה המידה דרך הקללה – הקלילות של החיים, עזיבת דרך המאמץ המגמתי, ייאוש מלכתחילה מהיכולת וממילא גם מהרצון לתקן את החיים, ובהכרח נתינת מקום לעולם שהוא בעצם שדה קוצים, שהרי כידוע קוצים צומחים ללא כל מאמץ, בקלות בלתי נסבלת.
אנחנו לא עסוקים בתוצאות של שתי האופציות האלו, אלא בעצם ההתלבטות ביניהן ובהכרעה הבחירית על סגנון החיים. וכבר אמרנו "בחירה" והכוונה לבחירה הכי חופשית שיש, שתי אפשרויות שקולות לגמרי זו לעומת זו, והקב"ה לא "מתערב" לאדם באיזו מהן לבחור, זו שאלה אישית שאין לגזול אותה ממנו, זו כל מהותו – הבחירה. בזאת הוא שונה מכל נברא אחר ומתדמה לבוראו, הוא בעל חירות מלאה להכריע בעצמו על חייו.
 
אלא שכאן יש לשאול, הרי לעומת החופש האלוקי המוחלט, בעולם שלנו ישנם לא מעט הכרחים, העולם עצמו הוא מוכרח מבחינת האדם, ו"על כורחך אתה חי…", וישנם עוד הרבה דברים שלא בחרת, לאיזה דור תהיה שייך, מי יהיו הוריך ומשפחתך, את מי תפגוש בחיים ואילו ניסיונות יעמדו לפניך, מה יהיו כישרונותיך וחסרונותיך וכו'. אם כן במה באה לידי ביטוי נקודת החופש וההכרעה הבחירית של האדם? והיות ושאלת חופש הבחירה היא שאלה קיומית לאדם, שללא בחירה הוא כלל לא אדם, מחריפה השאלה, ותשובה טובה חייבת להינתן ובלעדיה אין לחיים כל טעם.
 
בדברי הרב זצ"ל (אורות הקודש ג' ע"מ ק"ה שמחת הרצון החפשי) תימצא תשובה. אומר הרב "הידיעה, שהאדם בהתגלותו בתור בעל רצון, אופיו משתלם כולו בנקודת רצונו דוקא, האושר שלו הוא רצון טוב, כל קוי האושר וההצלחות הרוממות, שלב כל אדם כל כך עורג להם, אינם כי אם תולדות מנקודת חיים מלאים זו, נקודת הרצון הטוב הקדוש והבהיר, ובתוכן זה דומה האדם בחופשו ליוצרו, ליוצר כל, בחפצו המקיף והחפשי מכל מועקה, כשידיעה זו מתבררת, מיד מוצא האדם את עצמו מלא חדוה, מסולק מכל עצבות. הוא מכיר שהוא אינו צריך כי אם לאמץ את רצונו לטוב, וזה מסור בידו בכל עת ורגע, ותיכף כשרצונו מתעלה, הרי הוא מתעלה… המחשבה שהאושר תלוי במה שהוא חוץ ליכלתו של האדם, ממה שהוא חוץ להוייתו, וחוץ לרצונו, מחשבת פגול הוא, רשעות וסכלות היא מרופדת…". כלומר, נקודת החופש של האדם היא נקודת הרצון  שלו. לרצות בטוב ולהאמין בו, לשאוף בכל לב ולב להגשמתו ולפעול לכך, זו הנקודה בה דומה החופש האנושי לאלוקי, את זה אי אפשר לעולם לקחת לאף אחד. אין צורך "לרכוש" נקודת חיים זו, היא נמצאת בכל אחד ומה שנדרש הוא רק לפתח אותה. את האושר והמענה לשאלה הקיומית שהצבנו בדברינו אין לחפש בשום מקום אחר מחוץ לאדם עצמו, רצונו של האדם הוא חופשי בעצם ובהגדרה. ככול שנקודה זו בהירה והאדם מקיים בעצמו את ציווי התורה "ראה", ממילא הוא מסולק מכל עצבות ומכל מידה רעה וחולשת חיים הבאות עם האובדן הלא אמיתי של החופש ויכולת הבחירה.
תפריט תפריט