בתחילת הפרשה מתוארת סיטואציה מאוד לא פשוטה של אישה שבויה שצריכה לעזוב את בית אביה, "ובכתה את אביה ואת אימה ירח ימים". חודש שלם היא בוכה, בכי של פרידה.
הזוהר הקדוש אומר, "ירח ימים" הזה, החודש הזה, זהו חודש אלול. לעבור מתרבות לתרבות מעם לעם זה לא קל. אשת יפת תואר, אם אתה רוצה שהיא תתגייר ותהיה חלק מעם ישראל, היא צריכה להיפרד מכל ההרגלים, מתפיסות העולם, מהחינוך שהיו, וזה כואב. כי הם חלקים מחייה ומנפשה. כמו כל ניתוח, כותב הרב קוק באורות התשובה שגם כשהוא בא להסיר גידול ממאיר חלילה, צריך לחתוך בבשר החי וזה כואב.
"ובכתה את אביה ואת אימה ירח ימים", לכל אחד מאתנו יש צורך להיפרד בחודש אלול הזה מכמה דברים שלא טוב שימשיכו איתנו הלאה. הרגלים, תפיסות נפשיות, מחשבות לא שלמות. ויש בפרדה ייסורי תשובה, יש בפרדה צער גדול. כמו נער מתגבר שצריך להיפרד ממשובת הילדות שלו וזה לא קל, יש רגעים שהוא קצת היה רוצה לחזור למה שמותר לילד קטן. אבל תהליך הגמילה הזה עוזר לנו לגדול משנה לשנה, עוזר לנו לעבור ממולדת למולדת. וכל שנה היא ארץ חדשה, וכל שנה היא בית גידול חדש. כל שנה, טוב שהיא תיהיה יפת תואר, שהיא תהיה נקייה מרבב.
חודש אלול הוא, מצד אחד הסוף של השנה שהיתה אבל בכמה מובנים יש בו התחלה לשנה שתיהיה. כי ההתחלה החשובה ביותר היא היכולת למיין ולברור מה אנחנו לוקחים איתנו הלאה, ומה אנחנו משילים ומשאירים מאחור.
הלוואי שנזכה לבכות ולהתאבל כדי שהפרדה תהיה אמיתית וכואבת, אבל אמיתית. והכאב יצמיח לב חדש, חיים חדשים, עתיד ותקווה, עם מרחבים שלא ראינו עד היום. "תכלה שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה".
שבת שלום