בימי האבלות על החורבן, אנו עסוקים בין השאר במושג המוכר: "שנאת חינם". ההתמודדות עם עניין זה היא מורכבת, ולא תמיד הגישה כ"כ ברורה. מצד אחד, לכל אחד ברור שהשנאה אש נוראית, המפוררת ומפרידה, וגוררת אחריה תוצאות הרסניות. מצד שני, כיצד מגיעים ליחס טהור ואוהב בלי לטשטש את ההבדלים החריפים. האם אפשר לאהוב ולחבק תוך העלמת עין מהמחלוקות הנחרצות. האם להבליג על מה שבעיני מהוה הרס וקלקול.
בתוך הנפש לא תמיד הדברים ברורים וקלים, וחשוב להזכר כל הזמן בנקודות המוצא היסודיות, שמהוות את הבסיס להתמודדות הנכונה.
ונמשיל משל: מפעל גדול, או ישיבה גדולה, ממחלקות שונות ותפקידים רבים ומגוונים. המטרה הכללית שמיוצרת מחייבת זרועות רבים, כישורים שונים, ממחלקות העוסקות בצדדים טכניים מאד ועד לאלה הנוגעות בדברים המהותיים יותר. לכל מחלקה יש תפקיד, וכל מנהל מחלקה צריך למלא את תפקידו הטובה ביותר ע"י שידאג למימוש היעדים שהוצבו למחלקתו. לשם כך הוא צריך לפעמים להלחם, "להפעיל שרירים", "ולעמוד על הרגליים האחוריות". הוא צריך לדאוג לתקציבים ולתנאים הנדרשים למחלקתו. ברור לו שה"עסק" לא יפעל כראוי, אם החלק שעליו הוא אחראי יחסר. אם הוא יהיה נחמד מדי, רגיש ומקשיב לצרכי המחלקות השונות, הוא עלול לבגוד בתפקידו. הוא ילחם, אבל בתוכו ברור לו שכפי שאי אפשר בלעדיו, כך הוא איננו יכול לבדו. הוא חלק מהמערכת, וכל העימותים לא מערערים את הנקודה הפשוטה והודאית. יש צורך בכולם. המערכת חייבת את כל הזרועות. לכולם יש אינטרס אחד גדול.
עם מעט ענוה ותודעה כללית יוכל כל אחד מאיתנו להבין שהוא זרוע במערכת. יש כאן מהלך כללי, גדול וכביר, שאנחנו חלק ממנו. יש כאן "אינטרס" כללי, אחד. פעולת עם- ישראל בעולם איננה "פרט קטן". היא יצירה המקיפה כל תולדות העולם, ואף יותר מכך. לשם כך צריך שיתפתחו בתוך עם- ישראל כישורים שונים, נטיות מגוונות, תפקידים רבים. לכולם יש מקום, בכולם יש צורך. כל אחד ילחם על שלו, כל אחד מאמין שהחלק האחר חסר בלעדיו. ואף יותר מכך- בחלק באחר שאיננו יודע ומעריך את תפקיד החלק שלי- הוא מעוות את התמונה, הורס ומקלקל. זרוע אחת שחושבת שהיא חזות הכל ואין בילתה, ומנסה "לצבוע" את הכל בצבע שלה- היא מקוממת, ובצדק. אנחנו נלחם, אבל לרגע אחד לא נתבלבל ולא נשכח את האמת הפשוטה והיסודית- כולנו ב"מפעל" אחד, לכולנו אינטרס אחד, כולם נצרכים, כולם שייכים.
כל מי שפועל למען עם- ישראל, בניינו ותקומתו, לפי ה"תפקיד" שעליו הוא אחראי- הוא שייך ונצרך. בניין האומה, בכל מלוא המובנים והמשמעויות, הרוחניות והמעשיות (וכל מה שביניהם)- כולל מהלכים רבים, רחבים ועמוקים, הסוללים דרך לבשורת השלום האידיאלי והאמיתי לאנושות כולה.
איננו בורחים ממחלוקות. מי שמאמין באמת ב"אינטרס האחד" איננו מפחד ממחלוקות. הן אינן מאיימות עליו. מי שמחפש פירודים הוא טועה טעות גדולה, אבל לא פחות מכך טועה מי שסבור שבאמת ניתן להפריד, והוא מנסה לטשטש הבדלים ומחלוקות כדי שנשאר "יחד", "חברים" (עיין אורות עמ' מה'). אל דאגה, נשאר יחד, גם במחלוקות החריפות, שבמידה מסוימת הן הכרחיות לבירור צביונה המלא והשלם של האומה, ולגילוי כל כשרונותיה וכוחותיה. ועם זאת, ומצד שני, המחויבות המוסרית העומדת בתוקפה, לשנן לנו ולבנינו כי- "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם", וכי לכולם יש תפקיד, כולם שיכים וכולם באמת אהובים. כולנו משפחה אחת, לכולנו "אינטרס אחד". וצריכים להשתדל הרבה שיהיה השלום ניכר גם בוץ, וסוכת שלום פרושה על כל ישראל. אבל מה שיש מהפירודים, ובפרט מהפירודים שיש להם מקור נפשי בנטית אמונה וקדושה, מהכל אורות עליונים יתהוו" (אורות עמ' קמ'ט). "בהכרח יהו סעיפי העבודה נחלקים", אבל יחד עם זאת- "צריך להיות חוט השני של שאיפת שלום האומה ואחדותה הולך וסובב תמיד, בטהרת המידות והדעת לשם בנין הכלל ברוח ד' אשר עליו מעולם" (אגרות ראי"ה תתע"ג).
בשורות טובות