'שתי לחם עשויות חמץ סולת תהיינה חמץ תיאפנה ביכורים לה''. זה כל עיניינו של חג השבועות כפי שהוא מופיע בתורה - יום שבו מקריבים  מנחת ביכורים מיוחדת. בדרך כלל אסור להקריב חמץ במקדש 'כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אישה לה''. השאור, החמץ מסמל בדברי חז"ל את היצר הרע, שאור שבעיסה, מה שגורם את התסיסה היצרית, את הגאווה, את הדמיונות. היצר הרע, התחושות הלא מאוזנות של חיינו, האשליות שלנו, הדחפים הלא מסודרים, היצר הרע, בדרך כלל אין לו מקום בקודש, קשה לשלב אותו בעבודת ה', אבל אומרת הגמרא במסכת קידושין, 'בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין'. הדרך להתחיל להתמודד עם אותן נטיות שצריכות איזון היא על ידי קבלת חכמה, שפע ממרומים, תורה מן השמים. מחשבות אחרות שלאט לאט חודרות אל מוחנו ואל ליבנו ותוך פעולה איטית סבלנית מרככות את המוח והלב, מסדרות, מאזנות, משפרות ולאט לאט מחלישות את הנזקים הנפשיים והרוחניים שאנחנו עלולים לעולל לעצמנו. כאשר התורה רוצה לציין את יום מתן תורה היא אומרת פשוט מאד, אפשר להביא שאור לבית המקדש. אפשר להביא לחם חמץ, לא צריך לפחד, אנחנו נצליח לאזן ונצליח להתמודד. אין דרך אחרת אומר הרמח"ל במסילת ישרים מי שמדמיין שיש דרך אחרת להתמודד עם יצר הרע, משלה את עצמו. אם בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין, אזי רק התורה היא התבלין. רק התורה אותו שכל אלוהי אותה שאיפה שמימית, אותם ערכים שבאים מלמעלה, מן השמים דיברתי עמכם, לא ממחשבות אדם ותחבולותיו ולא מיצרי מעללי איש.
אנחנו שמחים, אנחנו שמחים על הפלא הגדול הזה שאכן מחשבות אלוה חודרות למוח שלנו ללב שלנו ומסוגלות לטהר, לזכך ולנקות. אשרינו שזכינו. על כך אנו כל כך מודים לקב"ה. על הזכות להיות קצת יותר טובים, קצת יותר בעלי חסד, קצת יותר מזוככים בנפשנו.
 
חג שבועות שמח לכולם.