היום, א' באב, הוא יום פטירתו של אהרון הכהן בשנה הארבעים לצאת בני ישראל מארץ מצרים, כמו שמוזכר ממש בפרשתנו. על אהרון כידוע אומרת המשנה במסכת אבות שהיה "אוהב שלום ורודף שלום...". ההיפך מהשלום שבין הבריות הוא השנאה, ובית המקדש השני נחרב בעקבות שנאת חינם, וחז"ל אומרים שהוא ייבנה בכוח אהבת חינם, כלומר שהמעכב היותר גדול בפני המקדש הוא שנאת החינם, אבל דווקא הרב שהיה כהן "גדול" בעצמו אומר בספר אורות[1] ש"מדת שנאת חנם גם היא צריכה להתעלות, לא תעכב את התשובה ואת הגאולה השלמה מכללות ישראל", והלא דבר הוא?!
ההסבר הפשטני לשנאת חינם הוא רגש והתנהגות שלילי כלפי האחר בלי איזו סיבה טובה, עצבנות לא מוסברת כלפי האחר סתם ככה, כי הוא "כזה". זוהי כמובן שנאה שאין לה מקום, והיא זו שצריך להעלותה. גם אהבת חינם פשטנית היא לא דבר טוב, שכן יש בה אלמנט של הזדהות טוטאלית עם האחר, גם עם מגרעותיו, וגרוע מכך, איבוד העצמי לדעת, התבטלות אל הזולת ובזאת מסמוס האופי המאוד אישי ופרטי, שזהו עצמו חטא ובגידה עצמית.
שנאת חינם ראויה באה מתוך דרישה מוצדקת וטבעית, לא לבלוע ולבטל את האחר, אלא לעמוד על האופי העצמי ולא לתת לו להתבטל ולהיבלע באחר, והיא "תוצאה מהשינוי והניגוד שיש בעצמיות של אוצר החיים"[2], היא לגמרי לא אותה העצבנות הירודה כלפי הזולת, ובוודאי שלא התנהגות שלילית, אלא עצם זה שיש, וכך ראוי שיהיה, שוני באוצרות החיים, חד פעמיות, ראשוניות, גוון מאוד אישי על קשת הצבעים של החיים, כל זה בא לחדד את התביעה לעמידה ולהופעת אוצר החיים שלי, בלי שהוא יטושטש ולו במעט מהאור של אוצר החיים של הזולת. עצם זה שיש זולת מאיים לכאורה עלי, עלול לבטל אותי, לבטל אותי, וכל אשר לאדם, מוצדק שהוא ייתן בעד עצמו, יעמוד על ה"נקודה" שלו.
שלום אמת הוא לא חדגוניות, כלליות מזויפת המבטלת את ערכו של כל פרט ואת הנקודה המאפיינת אותו, אלא אוהב השלום האמתי מבקש את הרבגוניות היותר אפשרית, ועל כן הוא הראשון המעלה את מידת שנאת החינם, כי כל כולו (וכך גם בתקווה זולתו) עסוק בריבוי הפרטים המיוחדים, בחידוד היותר מדויק שלהם, כשכולם יחד מגלים את מקורם ושורשם שיכול אכן להכיל אותם ובא לידי ביטוי שלם בהופעתם. הראשון שהוא דואג לו הוא הוא עצמו, אבל לא פחות מכך הוא דואג גם חלילה לא לבלוע את האחר, לא לבטל אותו ואת המיוחד שבו. שנאת החינם המעולה, בונה את השלום ואת הגאולה השלמה.
השורש של שנאת החינם הוא אהבת האמת והשלום היותר מדוייקים ונכונים, אל מגמה זו עלינו לשאת את עינינו בימי בין המצרים, "ואם נחרבנו, ונחרב העולם עמנו, על ידי שנאת חנם, נשוב להבנות, והעולם עמנו יבנה, על ידי אהבת חנם..."[3].
נקודה למחשבה. מתי שנאת מישהו לחינם בפשטות? את מי באמת שנאת באותם רגעים? על פי דברינו, כלפי מי ראוי להסב שנאת חינם מעולה? כיצד זה צריך להיראות כלפי פנים וכיצד כלפי חוץ?
· ממשיכים להתפלל עד בוא הגואל, לרפואתם השלמה והמהירה של חבר יקר כאח ישי בן רחל, ושל ינון בן הרב רפאל בתוך שאר חולי עמו ישראל.
[1] אורות, אורות ישראל, פרק ד' סעיף ו'.
[2] אורות הקודש, ג', אהבת חינם ושנאת חינם".
[3] שם.