שירת הופעת התורה / הרב אליעזר קשתיאל
הרבה מים יש בפרשת השבוע שלנו, מים באפר פרה אדומה, המים שאין לשתות אחרי מותה של מרים, הכאת הסלע ויציאת המים, הרצון לקנות מי באר ממלך אדם. ומעל הכל שירת באר, שירת מים מיוחדת . "אז ישיר ישראל את הישרה הבאת עלי באר וענו לה". חז"ל דורשים את שירת הבאר הזאת, כשירה על התורה.
יש שירה על יציאת מצרים, ויש שירה על הופעת התורה, הופעת הבאר. אבל באופן מאוד מעניין עיקר השירה אינה על הבאר, אלא על האנשים שעומדים בבאר. "בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה". כאילו הבאר אינה יכולה בלי השרים שיחפרו אותה, בלי הנדיבים שיכרו אותה, בלי המשענות והמקלות שיחוקקו בה.
כן אומר האור החיים הקדוש בפרשתנו, אין לתורה אחיזה במציאות ללא חכמי ישראל, ללא שלשלת תורה שבע"פ. החל מהאבות שחיפושו דרכים, חפרו בארות, גללו אבן מעל פי הבאר. ולימדונו איך משקים, איך מחברים את הצאן, את הציבור, אל עולם הרוח העליון. דרך משה, אהרון והזקנים שבכל דור ודור שעמלים לעבד ולקשר בין התורה הגנוזה, כפי שהיא ניתנה משמים לבין העם. אי אפשר להיפגש עם התורה אמר האור החיים הקדוש, ללא החכמים. כמו שאי אפשר לאכול את האדמה. האדמה מוציאה את כל הפירות העצים והירקות. ואנחנו נפגשים עם האדמה דרכם, אין לנו מפגש ישיר ובלתי אמצעי עם האדמה. אנחנו לא אוכלים ולא שותים אותה.
תורה שבכתב תלויה כולה בתורה שבעל פה. תורה שבכתב תלויה כולה במאמץ החפירה והכריה של נדיב העם אשר בכל דור ודור.
היו מי שרצו כך מספרת הגמ' בקידושין שאין צורך בחכמי ישראל. ספר תורה מונח בפני כל, כך טענו לפני ינאי המלך. אבל העולם היה שמם, אין הופעה לתורה, אין אפשרות לתורה להתברך במציאות ולהשקות אלא על ידי אותם שרי תורה, נדיבי עם, החוקקים אותה במשענתם. ו"ממדבר מתנה", צריך להיות בעמדה מדברית של הכנעה וענוה בכדי לזכות למתנה הגדולה הזאת , מתן תורה.
שבת שלום
לגרסת הדפסה לחץ כאן