יעקב עוזב את ביתו- "ויצא יעקב"- הולך למצוא את זיווגו, הולך למצוא גם את ייעודו, את מקומו האישי ואת תפקידו. כאחד משלושת האבות, יעקב נדרש לברר לעצמו קודם- כל מה עניינו, מה תרומתו לבניין ישראל.
הסולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה מורה על שתי בחינות שונות. יעקב אומר "אין זה כי אם בית אלוקים וזה שער השמים". הסולם מצד אחד מורה על כך שבארץ אפשר להקים בית אלוקים, אפשר שהתוכן האלוקי ירד לארץ, ומצד שני הסולם מראה שאפשר גם לטפס לשמים, אפשר לעלות, יש שער לשמים.
יעקב קם בבוקר וקורא למקום בית- א-ל, בית אלוקים. יעקב נמשך יותר ליכולת ולרעיון של להקים כאן בית ששם אלוקים חל בו. ודאי נפלאה ונעלית היא השאיפה לטפס לשער השמים, לראות בעולם הזה שער לעולמות אחרים, אבל יעקב רואה את תפקידו בהקמת בית- "בית יעקב לכו ונלכה", "בית אלוקי יעקב", "אוהלי יעקב". להקים בית כאן. "האבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלוקים", אומר יעקב. יעקב חש שזהו החידוש הגדול שלו, כלשון הגמרא בפסחים, יעקב קראו בית. להצליח כאן, בעולם הזה, לבנות יצירה אנושית, בית, שכולה- כולה מלאה השראת שכינה, וכולה מלאה דבר ה'. להצליח לבנות מסגרת, לעצב חיים, סדרים והרגלים שיש בהם המון הבעה אנושית. בית. גם יכולת טכנולוגית וגם יכולת נפשית, גם אומנות וגם דמיון, גם רגש וגם חיי חברה ומשפחה, ובכל ההבעה האנושית המורכבת הזאת, יזרמו וינבעו אוצרות רוח, אוצרות קדושה, שאיפות עליונות.
כשהיוונים באים ומנסים לפגוע בתרבות הישראלית, הם שמים יד על נושא הבית, ואנחנו מידי שנה מקפידים להדליק נר בתוך בית, מצוות נר חנוכה איש וביתו.
היכולת להאיר בנר את מבנה הבית של האדם, זאת בשורתו של יעקב אבינו, זאת בשורת בית ישראל.
חודש טוב ושבת שלום.