א. ר' בחיי כותב: "עניין הסולם רמז למציאות, ולפי שהסולם יש בו מדרגות רבו זו למעלה מזו, לכך ימשיל בו הכתוב את המציאות...". מעל כל המציאות, על כל גווניה ודרגותיה, חופפת ההשגחה העליונה: "והודיע הקב"ה ליעקב כי הוא יתעלה ניצב על הסולם הזה, ומנהיג שלושת חלקי המציאות ומשגיח בכולן" (שם). עם יציאתו של יעקב ממקום למקום, ממצב אחד למצב אחר, שונה וחדש, עם עזיבתו את המקום הבטוח, המוכר, השמור, מתגלה אליו סוד ההשגחה, שהיא חוצה גבולות ואינה תלויה בזמן ובמקום. יעקב מתוודע אל נקודת קיום גבוהה ועמוקה יותר, וממנה הוא שואב את אמונתו ובטחונו בנדודיו הקרובים.

ב. אמונת ההשגחה היא המקור ליציבות. והנה ה' ניצב עליו, פירש הרמב"ם (מורה נבוכים א, ט"ו): "קיים ותמידי עליו". הסולם הוא מקום השינויים והתמורות, העליות והירידות, אך ישנו מימד קיים, קבוע, שלם, בלתי משתנה ולא חולף ועובר. כל מערכת הבריאה יונקת ממציאות ה' הנצחית, הלא מוגבלת ולא משתנית. לשם יעקב שייך, משם ישראל נוצרו, וכדברי חז"ל: "אין מזל לישראל" (שבת קנ"ו). עם ישראל, יעקב, אינו "מוזנח" לידי גורמי הטבע, וקיומו הוא תמידי כמציאות ה': "וכמו שאי אפשר ביטול מציאות הבורא יתעלה - כן לא יתכן אבדתנו מן העולם. ואמר: "כי אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם" (מלאכי ג', ו') ..." (איגרת תימן).
יסוד זה בא לידי ביטוי גם בתהליך ההיסטורי. בפרקי דר' אליעזר (ל"ה) נמשל הסולם לארבעת המלכויות (וראה גם בהל' יסודי התורה פ"ז, ה"ג). אומות העולם עולים ויורדים על במת ההיסטוריה, ומהווים חלק מהסדר הטבעי, ואילו עם ישראל יונק מהסדר הניסי, העל-טבעי ועל-זמני.

ג. ומכאן אנו מובלים לצעד הבא: "והנה ה' ניצב עליו - ר' חייא רבה ור' ינאי, חד אמר עליו - על הסולם, וחד אמר עליו - על יעקב" (ב"ר, ס"ט, ב'). "אמר ריש לקיש האבות הן הן המרכבה שנאמר... והנה ה' ניצב עליו" (ב"ר מ"ז, ח'). ה' ניצב על יעקב. האמונה בהשגחה ובמציאות ה' מלמדת אותנו על עצמנו, מה חבוי בתוכנו, מהי אמיתת חיינו. בתוכנו ה' ניצב, זוהי נקודת העצמיות השורשית ביותר שלנו. והיא קיימת, יציבה, טהורה. גם כשנצעד בסולם, בתוככי העולם, בעליות ובמורדות - בתוכנו ה' ניצב.

ד. ומעל לכך, שני הפירושים מתאחדים יחד: "עניין מראה הסולם מוצב ארצה, ולא אמר מוצב בארץ... ומשמעו שראשו בשמים ממעל ומשם הוא משתלשל ויורד עד לארץ יגיע, והוא הנשמת חיים של האדם שמאצלת כביכול מנשמת פיו יתברך שמו, ומשם משתלשלת ויורדת... עד רדתה לזה העולם בגוף האדם, וכן מפורש בדברי חז"ל "ויפח באפיו נשמת חיים, דאתמר ביה ויחלום והנה סולם, סולם ודאי היה נשמת חיים..." (ע"פ נפש החיים, שער א', פרק י"ט וי"א).

יעקב הוא הוא הסולם, נשמתו המאירה בקרבו ומחה אותו בכל המצבים, המעולם והירודים. וחיינו כולם, לכל תמורותיהם, הינם סדרי גילוייה של הנשמה, בחינות וגוונים של חשיפת המאור שבנו, דרך כל צדדי החיים וכוחותיהם השונים. בתוכנו הפנימי נמצא עולם ומלואו, ובתוכנו פנימה שרוי בטחוננו. "לא נבהל כלל מהמפחידים אותנו מתעופת המחשבה, האומרים שאנו מתאמרים לעלות מרומי שחקים באין סולם. לא כן, יש לנו סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה: המאור שבנשמתנו, בנשמת הכלל ובנשמת הפרט, אשר יתעורר פה על ידי אור גנזי תורה" (אורות עמ' ס"א).