אנחנו מתקדמים בפרשיות התורה עם המשפחה של יעקב על כל חלקיה השונים ועם כל מורכבויותיה.
"וישב יעקב בארץ מגורי אביו". חז"ל מצד אחד משבחים את מושג הישיבה בארץ, ומצד שני יש להם הערה על ישיבתו של יעקב. מצד אחד ישיבתו של עקב בארץ מבטאת ביטחון בה'. דווקא יעקב החלש הוא זה שנשאר בארץ, ועשו כפי שמתואר בפרשת וישלח, נדחה מפניו. מי שבוטח בה' מי שיש לו אורך נשימה מי שמגמותיו הן מגמות נצח, דווקא הוא זוכה לרשת את הארץ. הקרב על הארץ על ירושה וישיבה בארץ הוא לא קרב צבאי, הוא בראש ובראשונה קרב על רוח, על זהות, על אמונה. אלופי עשו מתנופפים להם להר שעיר דרומה ודווקא יעקב זוכה בארץ.
אבל דווקא כשזוכים בארץ ושוכנים בה צריך להיות ממוקדים במטרה הגדולה שבשבילה באנו לארץ. וישב יעקב, ביקש יעקב לישב בשלווה, אומרים חז"ל. הרצון לישב בשלווה אם הוא מנוחה קצרה טוב אבל אם הוא עלול להתפרש כבקשת שלווה חומרית, צריכה להיות התקוממות טבעית נגד בקשת השלווה החומרית לא בשביל זה באנו לארץ. באורות הרב קוק מתאר מרידה רוחנית שתהיה בעם ישראל כאשר השלווה החומרית תראה כתכלית הכל כאילו כל ביאתנו לארץ ישראל הייתה בשביל לבנות חיים נוחים בטוחים ושלווים. באנו לארץ מתוך אידיאל רוחני ומטרות רוחניות. באנו לארץ כדי להקים את בית אלוקים, כדי שמציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים, כדי שנהרו אליו כל הגויים, ואם ביקש יעקב לישב בשלווה, ועלול להתפרש מכך שנזנחה המגמה הזאת של השפעה על שאר העמים, מיד הקב"ה דואג לגלגל את העניינים כך שהשפעתו של יעקב תתגלגל. דרך יוסף ששם ה' שגור על פיו דרך הירידה למצרים, דרך המון המון אירועים שמם של ישראל, בשורתם של ישראל צריכה להתפזר על מרחבי ארץ הדרכים מסובכות לא פשוטות בכלל ולבד שלא נשקע בחיים של שלווה חומרית של עדר פרות הבשן שאין להם דבר מלבד הדישון העצמי שלהם.
לשבת בארץ, וישב, מתוך אמונה וביטחון ולא מתוך שאננות ושקיעה חומרית.