כשיעקב מברך בפרשתינו את אפרים ומנשה, הוא מזכיר את אלוקים "הרעה אותי מעודי עד היום הזה". אלוקים נקרא הרעה של עם ישראל- "רעה ישראל". ריבונו של עולם מנהיג אותנו בחכמה ובתבונה כרעה את צאנו, "אנו צאנך ואתה רעינו". מצד אחד הוא מנחה אותנו למקומות נכונים, שומר אותנו מפני טעויות. אבל הרועה החכם, מאפשר לצאנו לחפש את המרעה הנעים לו, להסתובב בצורה חופשית בתוך המרחב. הרועה הטוב, הרועה הנאמן לא חונק את זרימת החיים של הצאן.
יעקב אבינו, רועה הצאן הגדול מפרשיות ויצא ווישלח, יודע את סוד רעיית הצאן, את סוד רעיית הבנים. בשלוה ובנחת, בסבלנות רבה, הוא מאפשר לבנים להתגלגל כל אחד בדרכו. לבנות כל אחד את אישיותו המיוחדת. ובכל זאת, כולם קשורים להנהגתו הגדולה, כולם מתאחדים סביב מיטתו. יהיה בן שהוא זאב, ויהיה בן שהוא ארי. יש בן שהוא איילה ויש בן שהא נחש. הם שונים, הם נבדלים, אבל כולם מאוחדים. זרע אמת, כל בני יעקב, יעקב ובניו כולם שבטי- י'ה. פלא פלאים איך עם ישראל יודע בכל הדורות לחנך, ללמוד מריבונו של עולם את סוד החינוך הגדול.
מלאכת החינוך תקרא תמיד על שם יעקב אבינו- "מורשה קהילת יעקב". במלאכת החינוך צריך להיות יצירתיים, לא תמיד הכללים והדפוסים הסטנדרטים נכונים. יעקב מלמד שלפעמים מסכלים את הידיים ושמים את יד ימין על ראש אפרים, ואת יד שמאל דווקא על ראש מנשה. לפעמים הכללים הרגילים לא נכונים. לפעמים נכון לנזוף בשמעון ולוי, להעיר לראובן על מה שצריך להעיר. מלאכת החינוך דורשת ערנות גבוהה, יוזמה, התחדשות, ביקורת. אבל כולם בניו, תמיד כולם בניו. גם את אפרים וגם את מנשה שם יעקב על בירכיו. וגם כשהוא מוכיח את ראובן הוא יודע להגיד "ראובן בכורי אתה"- לשון חיבה, כוחי. וגם כשהוא מבקר את שמעון ולוי הוא יודע להגיד שהם אחים שיש בהם את האחווה, יש בהם מעלה.
סוד החינוך- לשים לב למעלות וליתרונות יחד עם סלילת הדרך והעברת הביקורת. אומנות גדולה שאותה אנחנו רוצים לרכוש מהאבות ולהנחיל הלאה לבנים.
שבת שלום ובשורות טובות.