ברישא חשוכא והדר נהורא / אברהם פלץ (תשס"ט)
במה אדע כי אירשנה? שאלתו זו של אברהם אבינו מהדהדת בלב זרעו מאז נשאלה, האם חסרון אמונה חלילה יש כאן בדבר ירושת הארץ? תשובתו של הקב"ה תמוהה אף היא – "ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה" – וכי תשובה לשאלתו של אברהם אבינו יש כאן? וכן – מדוע מתחילה ספירת ארבע מאות השנים הנוראות דווקא מלידת יצחק אבינו (רש"י במקום)?
ר' צדוק הכהן (אור זרוע לצדיק א'), מבאר את הסוד מאחורי ברית בין הבתרים ומאיר את התמיהות הנ"ל.

עניינו של אברהם בעולם היה "מִי יִתֵּן טָהוֹר מִטָּמֵא לֹא אֶחָד" (איוב יד ד), ודרשו חז"ל "זאת חקת, זה שאמר הכתוב מי יתן טהור מטמא לא אחד, כגון אברהם מתרח, חזקיה מאחז, יאשיה מאמון, מרדכי משמעי, ישראל מעובדי כוכבים, העולם הבא מעולם הזה מי עשה כן, מי צוה כן, מי גזר כן, לא יחידו של עולם?" (במדבר רבה יט א).

כלומר, אברהם אבינו בא לעולם כדי להראות שמתוך טומאה באה טהרה, ומתוך חושך בא אור. אברהם אבינו מבין היטב שסדר הבריאה הוא "ברישא חשוכא והדר נהורא" (שבת ע"ז ב). לכן היה זה אברהם שעבד ע"ז בתחילה ואז הכיר מעצמו ביחידו של עולם. מסיבה זו בדיוק ניהל אברהם אבינו את ה"ויכוח" המפורסם עם הקב"ה על עתיד סדום הרשעה. מסיבה זו בדיוק לא יכל אברהם לגרש את ישמעאל למרות שהכיר היטב את רמתו המוסרית הירודה ואת היותו מצחק. לא לחינם אברהם אבינו הוא זה שהתנסה בעשרת הנסיונות, מבחינת אברהם כל חושך וגלות מהוה הזדמנות להתרומם ולטפס מדרגה. את אברהם אבינו החושך וההסתר לא מפחידים אלא מרוממים. זהו איתן האזרחי (בבא בתרא ט"ו א), וזהו חידושו בעולם.

הגמרה בתענית כז ב אומרת: "אמר רבי יעקב בר אחא אמר רב אסי: אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר ויאמר ה' אלקים במה אדע כי אירשנה, אמר אברהם: רבונו של עולם, שמא ישראל חוטאין לפניך אתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה? אמר ליה: לאו. אמר לפניו: רבונו של עולם, הודיעני, במה אירשנה? אמר ליה: קחה לי עגלה משלשת ועז משלשת וגו'".

מסביר ר' צדוק: שאלתו-בקשתו של אברהם אבינו היתה שיהיו בניו במדרגה שיהיו קדושים מבטן (בניגוד אליו). כלומר, שיהיו במדרגה שאף כשיחטאו יוותרו בקדושתם, שקדושתם תהיה כזו שלא תושפע כלל ממעשיהם, שירושת הארץ לבניו תהיה נצחית אף אם יחטאו. בניגוד למחשבתינו הרגילה, אברהם לא שאל על האור אלא על החושך! רצה אברהם לדעת שיעמיד אומה שלמה מיוחדת לה' שתעמוד לעולם בכל המשברים ובכל הנסיונות והקשיים. זאת שאלתו של אברהם – במה אדע כי אירשנה. היכן הוא אותו חושך גדול, חושך שאין למעלה ממנו, חושך של מ"ט שערי טומאה, שמתוכו יצאו בניו לאור של קבלת תורה, לאור נצחי שאותו אף חושך וגלות בעתיד לא תכבה. ידע אברהם אבינו שאור גדול בא רק מתוך חושך גדול ושאין בעולם הזה אור גדול שלא בא מתוך חושך גדול.

תשובת הקב"ה היתה ייסורי מצרים. גלות מצרים היא היא ההכנה להעמדת האומה הישראלית וקבלת תורה. ההודעה על גלות מצרים מתחילה בידיעה כי לאברהם יולד בן, קדוש מרחם שעצם בשרו בשר קודש. יצחק הוא הראשון שנולד לאב מהול והראשון שנמול לשמונה, ללא דעתו וללא בחירתו. קדושתו של יצחק איננה תלויה במעשיו, כל כולה גזרה אלוקית. מודיע הקב"ה לאברהם אבינו שיוולד לו זרע קודש, אשר יוכל לעמוד בגלות מצרים ואשר יצא משם כאשר הללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז. לכן ספירת הגלות מתחילה בהולדתו של יצחק אבינו.

כעת, לאחר ההבטחה האלוקית על גלות מצרים מגיע השלב בו נכרתת הברית – "לזרעך נתתי את הרץ הזאת". 


לרפואת אחי, שי בן רחל פלץ.
תפריט תפריט