"ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק. ולבני הפלגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי קדמה אל ארץ קדם".
מה הן המתנות הללו, אשר נתן אברהם לבנים אלו, וכיצד גרמו המתנות לשילוחם מעל יצחק לארץ קדם? "פרשו רבותינו:שם טומאה מסר להם" (רש"י) ונפשנו משתומת: טומאה בביתו של אברהם אבינו?
אפשר ש"שמות טומאה" או שנתגלגלו עמם לארצות המזרח הרחוק, הלא הן "ארץ קדם", אינן אלא כל אותם ידיעות מן התחום המטאפיזי. כתקשורת עם רוחות וכדומה. דברים מעין אלו אינם מסוג הידיעות שביכולתו של אדם להשיגם בעיון שכלי, או בעזרת מסירתן איש מפי איש דורי דורות. יתכן איפה שכל ידיעותיהם של שם בתחומים אלו, הם השתמרות הידע שנמסר להם מאברהם אבינו, שבעצמו ידעם מאבותיו, עד לאדם הראשון, לו נמסרו מפי עליון.
מה לאברהם ולענייני טומאה?! אלא שטומאה שבכאן היא טומאה רק ביחס לבני ישראל. מי שיש לו אפשרות לקשר ישיר עם הקב"ה בכבודו ובעצמו, מי שזכה להתגלות, לנבואה, לרוח הקודש והשראת שכינה, אל לו לעסוק בסוגיות אלו. הלא ביכולתו להתפלל! להתקשר ישירות אל בורא כל ולצדיקים אהוביו, ואם כן אל לו להשפיע על כוחות טבעיים קבועים במציאות.
"תמים תהיה עם ד' א-לקיך" נאמר לנו בפרשת מעונן ומכשף (דברים י"ח). התהלך עמו בתמימות ותצפה לו, ולא תחקור אחר העתידות, אלא כל מה שיבוא עליך- קבל בתמימות, ואז תהיה עמו לחלקו" (רש"י). ישראל קדושים, אהוביו של מקום, עליהם להיות תמיד "עם ד'", משתוקקים להארת פניו, לקבל מידו בלבד, ולא לפעול על הטבע לפי חוקיו כדי לנצל את ההויה לטובתם.
נסיגה זו מן ההליכה עם ד', אל ההשפעה על העולם בתוך סדרי הנהגתו הקבועים, היא עבורנו טומאה. בכמה מקומות נקראה הטומאה בשם 'קרי', וכך הוזהרנו: "אם תלכו עמי בקרי.. והלכתי אף אני עמכם בחמת קרי" (ויקרא כ"ו). המחשבה שפורענות התרגשה ובאה על האדם במקרה קרתה, הרי היא היטמאות, שהרי עולם הנתון למקרים הוא עולם מנותק מרצון והשגחה א-לקיים, וכלוא במערכת חוקים יבשים של הסתברות. אף העונש על גישה זו, אינו אלא שיקוף שלה- "והלכתי אף אני עמכם בחמת קרי"- עזוב תיעזבו לשליטתה של שלשלת אירועים מקרית, שעלולה להיות קשה ואכזרית מאד.
אולם כל זה אמור בנו, בני א-ל חי היכולים, ונדרשים להתהלך 'עמו', להישאר תמיד במתח זה של קרבת א-לקים תמידית, עם האושר שבה ועם האחריות הכבדה. אך אומות העולם, להם אין האפשרות, לפי מצבם כעת, לקשר כזה. להם מתאימה הנהגה זו של חוקים, עבורם נחשבת מתנה יקרת ערך חבילת המידע השימושי שבעזרתו ניתן לכוון את הטבע ולהטות את חוקיו, בין אלו המוחשיים, ובין אלו ה"מיסטיים".
נטלו אלו חלקם, המיועד להם גם משמים: "אשר חלק ד' א-לקיך אותם לכל העמים" (דברים ד') והלכו להם קדמה אל ארץ קדם, הרחק מכאן, "מעל יצחק בנו", בל ישפיעו על בניו של יצחק ויסירום מהליכתם בתום עם ד' א-לקיהם.
ואנחנו עמך וצאן מרעיתך, מי לנו בשמיים ועמך לא חפצנו בארץ, רק בך חפצנו סלה.