"יפה שיחתם של עבדי אבות יותר מתורתם של בנים". בפרשת חיי שרה ישנה אריכות רבה בכל הסיפור של עבד אברהם שהולך להשיג את הזיווג של יצחק. אריכות גדולה מאוד גם במה שקורה עם העבד, גם הדיבורים שהוא מדבר עם משפחתה של רבקה. יש פרשיות, אומרים חז"ל, שבהם היינו מצפים לקצת יותר אריכות דברים, לקצת הסברות, והתורה דווקא בהם קמצה וקיצצה.
"יפה שיחתם של עבדי אבות"- אנחנו רוצים להיפגש בספר בראשית עם החיים של האבות, עם השיחה, עם הזרימה- שהיא דווקא מתבטאת במשהו טבעי, בעבד, שהוא לא תלמיד חכם גדול, הוא לא בא עם אמירות מסודרות, אבל האמונה זורמת מבין השיטין של דבריו, הביטחון בד' , הידיעה שד' מלווה אותו. הגאווה להיות מעבדיו של אברהם אבינו.
בדורות אחרונים, כותב הרב קוק באורות, אנחנו רוצים דווקא יותר ויותר את שיחתם של עבדי אבות, אנחנו כל כך רוצים לראות את התורה כחיה, כפורחת בקרבנו, כמשמחת אותנו. בעז"ה נזכה לא רק לדברי תורה, אלא לחיים של תורה, לשיחה . "שיח", כותב הרב קוק, ראשי תיבות- שכל, יכולת, חיים. אנחנו רוצים שהתורה תהיה זורמת, לא רק אמירות, משפטים חכמים, ידיעות עליונות, אלא חיים מלאים- טבעיים. "ויצא יצחק לשוח בשדה", כך נאמר בפרשה. יצחק תיקן תפילת מנחה, אותה תפילה שבאמצע היום, באמצע ההתרחשויות, באמצע הזרימה.
שבת שלום ובשורות טובות.