בהפטרת ט' באב העוסקת בנבואת החורבןשל ירמיהו אנו רואים דגש חזק לאי עמידת השקר, ומצד שני לדחיפה לבכי. מה המקום של הבכי עוד לפני החורבן? מה מקומם של המקוננות כשראוים את החורבן? מישהו צריך חיזוק רגשות בכדי לבכות כשיש חורבן?